בש"א 7923/16 אורי שמעיה נ. הודיה מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ

1.לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו מיום 15.8.2016, בגדרו נדחתה תובענת המבקש שעניינה ביטול החלטת משקם מיום 27.11.2013 (להלן: ההחלטה ). המשיבה מתנגדת לבקשה.

2.הבקשה הוגשה לכתחילה ביום 10.10.2016. מאחר שהבקשה הייתה חלקית וחסרה ומאחר שהמבקש אינו מיוצג אפשרתי לו, לפנים משורת הדין, להשלים את בקשתו והוא עשה כן ביום 2.11.2016. על פי הנטען על ידי המבקש, פסק הדין נמסר לו לראשונה ביום 9.10.2016 על ידי בנו. זאת, לאחר תקופה של נתק בין השניים ולאחר שהמבקש שהה באשפוזים רבים. עוד נטען על ידי המבקש, כי פסק הדין נמסר לבנו רק ביום 29.9.2016, בעקבות שיחה עם יושב ראש ועד המושב; וכי הוא (המבקש) ניסה פעמים רבות ליצור קשר עם באת כוחו בבית המשפט המחוזי, עו"ד תמר דיין משה. מן הבקשה עולה כי ביום 10.10.2016 פנה המבקש ללשכה לסיוע משפטי בבקשה לקבלת ייצוג לשם הגשת בקשת רשות הערעור. המשיבה מתנגדת כאמור לבקשת הארכה וטוענת, בין היתר, כי סיכוייה של בקשת רשות הערעור קלושים.

3.בהמשך ביקשתי את התייחסותה של עו"ד דיין משה לטענות שהועלו על ידי המבקש. בתגובתה מיום 24.11.2016, אשר נתמכה בתצהירים מטעמה ומטעם עורכת דין נוספת במשרדה, הובהר כי בנו של המבקש הוא הגורם אשר עמד בקשר עם באי כוח המבקש לאורך ניהולו של ההליך ולמעשה היה "איש הקשר" של המבקש. בתגובה צוין כי ביום 20.8.2016 בנו של המבקש התקשר למשרד עורכת הדין וציין כי נודע לו שניתן פסק דין. בדיקה אשר נערכה איששה את טענת הבן, ומשכך פסק הדין נשלח לו בו ביום באמצעות הפקסימיליה. לתגובה אף צורף אישור מיום 20.8.2016 בדבר שליחה של פקס לאותו מספר טלפון המופיע בבקשת הארכה. עוד ציינה עו"ד דיין משה כי "...לפני חג סוכות שוחחתי עם המבקש על פסה"ד... בשיחה זו לא היה רמז לכך שהמבקש לא היה מודע לפסה"ד ו/או כי היה בנתק מבנו". להשלמת התמונה אציין כי ביום 5.12.2016 הגישה הסניגוריה הציבורית, לבקשתי, הודעה בה צוין כי התקבלה החלטה בבקשת המבקש לקבלת ייצוג וכי זו נמסרה למבקש. בהודעה לא הובהר האם בקשת הייצוג התקבלה אם לאו, ואולם בנסיבות העניין סבורני כי אין לכך נפקות.

4.כידוע, נקודת המוצא היא כי בעל דין נדרש להקפיד ולעמוד במועדים הקבועים בדין להגשת הליכים ערעוריים. לעניין זה נקבע כי "הקפדה על המועדים הסטטוטוריים תורמת להגשמת המטרות של יעילות, ודאות וסופיות ההליך. היא מבטיחה שוויון בין בעלי-הדין, הכפופים כולם לסדרי דין זהים. אכן, הקפדה על לוחות הזמנים שהתוו בדין הכרחית היא לשם ניהול מערכת שיפוט סדירה, יעילה ותקינה, כמו-גם לשם הבטחת אינטרס ההסתמכות של בעלי-הדין ויכולתם לכלכל את צעדיהם" (ע"א 3832/10 מיטרני נ' מחלוף , פיסקה 24 (10.8.2010)). בית המשפט מוסמך אמנם להאריך את המועד להגשת הליכים ערעוריים, אולם זאת רק בהתקיים "טעם מיוחד" לכך (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). שאלת קיומו של "טעם מיוחד" נבחנת בהתאם לנסיבותיו הפרטניות של כל מקרה ומקרה ולאיזון הראוי בין השיקולים השונים (בר"מ 6094/13 מדהנה נ' המשרד לקליטת עליה (10.12.2013); בש"א 954/11 הוליס תעשיות בע"מ נ' מדינת ישראל - רשות המיסים (14.3.2011)). בין היתר יש להביא בחשבון, לעניין זה, את משך האיחור, את הטעמים העומדים בבסיסו ואת סיכויי ההליך אשר מתבקשת ארכה להגשתו. ודוק: כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא כוחו, הנטייה ליתן ארכה תהיה מצומצמת יחסית.

5.בכתבי בי הדין שלפניי אין התייחסות ברורה למועד המדויק בו בוצעה המצאה כדין של פסק הדין, ומשכך אין לי אלא להניח כי הדבר אירע בסמוך לאחר מתן פסק הדין, היינו במהלך פגרת הקיץ. בקשת הארכה הוגשה איפוא באיחור של חמישה ימים לאחר חלוף המועד הקבוע בדין לשם כך. מדובר באיחור שמשכו אינו כה ממשי, ואולם אף על פי כן ובשים לב ליתר נסיבות העניין, דומני כי הכף נוטה לעבר דחייתה של בקשת הארכה.

6.נוכח האמור בתגובת עו"ד דיין משה (אשר נתמכה כאמור בתצהיר ובאסמכתא מתאימה), ולפיו פסק הדין נשלח לבנו של המבקש עוד ביום 20.8.2016 - אין בידי לקבל את טענתו הנוגדת של המבקש לעניין זה. לא למותר לציין כי בקשת הארכה לא נתמכה בתצהיר מטעם בנו של המבקש.

זאת ועוד, בשים לב לאמור בתגובת עו"ד דיין משה ולפיו בנו של המבקש הוא אשר טיפל בהליך המשפטי עבור המבקש; ומשהטענה בדבר נתק בין המבקש לבין בנו נטענה בעלמא - קשה להלום כי בנו של המבקש מסר לו על אודות פסק הדין רק ביום 9.10.2016. עוד אציין, כי האסמכתאות הרפואיות אשר צורפו על ידי המבקש אינן עדכניות וכי לא צורפו אסמכתאות לתמיכה בטענת המבקש בדבר אשפוזים רבים בתקופה הרלוונטית.

7.על רקע האמור לעיל, איני סבור שהנימוק העומד בבסיס הבקשה מקים הצדקה מבוררת למתן ארכה. לכך מצטרף הנתון, אשר בנסיבות העניין ראיתי ליתן לו משקל של ממש, ולפיו סיכוייה הלכאוריים של בקשת רשות הערעור אינם נחזים להיות גבוהים כלל ועיקר וכי המחלוקת בין הצדדים נמשכת מזה שנים ארוכות.

8.סוף דבר, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.