בש"א 7967/07 אלעד שטרית נ. SHARP CORPORATION

זהו ערעור על החלטת כבוד הרשמת ש' ליבוביץ מיום 23.7.2007, לפיה נדחתה בקשת המערער להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת כבוד רשם בית המשפט המחוזי בתל אביב ד' גלדשטיין מיום 26.12.2006 הדוחה את תובענת המערער כנגד המשיבים 2 ו-3.

1.

המערער הגיש לבית המשפט המחוזי בתל אביב תביעה שעניינה נזקים גופניים ונפשיים אשר נגרמו לו, לטענתו, כתוצאה מחשיפה לפליטת גזים רעילים וכימיקלים שהוספו לטלוויזיה מתוצרת המשיבה 1 (להלן: שארפ ). לטענת המערער, יובא מכשיר הטלוויזיה לישראל על ידי המשיבים 2 ו-3 שהינם היבואנים הבלעדיים של מוצרים מתוצרת שארפ ונרכש על ידי משפחתו בשנת 1982, בהיותו כבן 13. ביום 26.12.2006 דחה בית המשפט המחוזי (כבוד הרשם ד' גלדשטיין) את תובענת המערער נגד המשיבים 2 ו-3 מטעמי התיישנות והורה על ארכה של 30 ימים להגשת כתב תביעה מתוקן והמצאתו כדין לשארפ. ההחלטה הומצאה למערער ביום 31.12.2006. כחודש וחצי לאחר מכן (ביום 13.2.2007) ובשגגה, כפי שנטען, הגיש המערער לבית המשפט המחוזי הודעת ערעור על החלטת כבוד הרשם. בהחלטה מיום 20.2.2007 ביקש בית המשפט המחוזי הבהרה בנוגע למקור סמכותו לדון בערעור. החלטה זו נתקבלה אצל המערער, לדבריו, ביום 21.2.2007 ובעקבותיה הגיש ביום 26.3.2007 לבית משפט זה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור.

2.

בהחלטתה מיום 23.7.2007 דחתה כבוד הרשמת את בקשת המערער, לאחר שנתבקשה עמדתו לעניין סיבת הגשת הבקשה למתן ארכה למעלה מחודש לאחר החלטת בית משפט קמא לעניין הסמכות. בהחלטתה קבעה כבוד הרשמת כי המשיבים היו אמנם מודעים לכך שהמערער מעוניין להשיג על החלטת בית משפט קמא וזאת נוכח הודעת הערעור שהגיש. אולם בכך אין די כדי להצדיק את מתן האורכה המבוקשת, משום שלא ניתן לתלות את הטעות בסיווג ההליך באי בהירות של הדין בעניין זה. עוד קבעה כבוד הרשמת כי החלטת בית המשפט המחוזי הומצאה למערער ביום 21.2.2007, ואין הסבר סביר לכך שהמערער פנה לקבלת תגובת המשיבים רק ביום 6.3.2007. הרשמת הוסיפה וקבעה כי על פני הדברים סיכויי ההליך, ובמיוחד ככל שהדבר נוגע למשיב 3, אינם טובים ואינם מצדיקים היעתרות לבקשה.

3.

על החלטה זו מלין המערער בפניי. לטענתו, שגה בית המשפט המחוזי בדחותו את התביעה מטעמי התיישנות והוא סבור כי סיכויי הערעור בעניין זה טובים מן הטעמים שפירט. עוד טוען המערער כי שגתה כבוד הרשמת בכך שהתעלמה מן העובדה שהערעור אשר בגינו הוגשה בקשת הארכה עוסק בשאלה מכרעת לתובענה שעניינה היתר ההמצאה מחוץ לתחום למשיבה 1 בלעדיה אין למערער יכולת לקבל את יומו בבית המשפט. המערער מוסיף וטוען כי שגתה כבוד הרשמת בקובעה שהטעות שטעה בסיווג ההליך אינה סבירה. לטענתו, הגשת הערעור לבית המשפט המחוזי נבעה מכך שסבר בטעות כי על החלטת רשם יש לערער לאותה ערכאה ולא לבית המשפט העליון. עוד נטען כי טעתה כבוד הרשמת בהתייחסה בנוקשות, כדבריו, לפרק הזמן אשר חלף עד לתיקון הטעות על ידי המערער שהגיש מיד עם קבלת החלטת בית משפט קמא הודעת הבהרה לבית המשפט המחוזי בדבר הטעות ובמקביל הגיש לבית משפט זה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור. כמו כן, טוען המערער כי הזמן שחלף עד להגשת בקשת הארכה לבית המשפט העליון נבע מרצונו של המערער לקבל את תגובת המשיבים ומשזו לא נתקבלה, הוגשה הבקשה. לבסוף, טוען המערער כי כבוד הרשמת התעלמה מהעובדה שהארכת המועד להגשת ערעור לא תגרום למשיבים כל נזק, שכן הערעור הומצא להם עם הגשתו לבית המשפט המחוזי והיה זה צודק בנסיבות המקרה שלא למנוע מהמערער את יומו בבית המשפט.

4.

דין הערעור להידחות. בבקשתו לא הצביע המערער על טעם מיוחד להארכת המועד שנתבקשה. המערער היה מיוצג בערכאה קמא ולפיכך היה על בא כוחו לוודא מהי הדרך הנכונה הקבועה בחוק לתקיפת החלטת הרשם ומכל מקום, הטענות שהעלה אין בהן כדי להצדיק איחור של חודש תמים בהגשת הבקשה להארכה גם לאחר שהטעות כבר נתבררה. אשר לסיכויי הערעור מקובלת עלי קביעת כבוד הרשמת לפיה על פני הדברים אין מדובר בערעור שסיכוייו טובים ומצדיקים הארכת מועד.

אשר על כן, הערעור נדחה.