בש"א 7992/00 גאנם נסיב נ. אחמד עבד אלעזיז

זוהי בקשה להארכת המועד להגשת עתירה לדיון נוסף. לטענת המבקש הוא קיבל את פסק הדין באיחור, ולא הוזמן לשמעו. כן טוען הוא כי פנה לפרקליטות המדינה לקבלת תגובה בתחילת חודש ספטמבר.

משיבים 1, 2 מתנגדים לבקשה, ונראה לי כי בנסיבות העניין עמדתם עדיפה על פני עמדת המבקש.

פסק הדין נושא העתירה ניתן ביום 7.8.00. המועד להגשת העתירה לדיון נוסף נמנה החל מיום מתן פסק הדין ולא מיום המצאתו (תקנה 4 לתקנות סדר הדיון בדיון נוסף התשמ"ד1984-), כך שהוא חל ביום 22.8.00. (פגרת בית המשפט אינה חלה כיון שאין מדובר במועד הקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד1984-).

המבקש מודה כי בראשית חודש ספטמבר ידע כבר על תוצאת פסק הדין. לא ברור מה משמעות ההליך של פניה לפרקליטות, כנטען על ידו, אך מכל מקום ברור שאין בהליך כזה כדי לעכב את מירוץ המועדים.

המבקש אינו מצביע, בבקשה ובתצהיר, על נימוק ממשי כלשהו להארכת המועד, ודאי שלא על מועד העולה כדי טעם מיוחד כנדרש בתקנה 4 הנזכרת לעיל. בנסיבות אלו דין הבקשה להידחות.

אני מחליטה, איפוא, לדחות את הבקשה.