בש"א 8016/16 פלוני נ. פלוני

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 19.7.2016 בעמ"ש 37752-09-15 (להלן: פסק הדין ). בפסק הדין התקבל באופן חלקי ערעור מטעם המבקש על פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה אשר חייב אותו במזונות ילדיו הקטינים. בקשת הארכה הוגשה לכתחילה ביום 14.10.2016. בהיותה של הבקשה המקורית חסרה ובשים לב לכך שהמבקש אינו מיוצג בערכאה זו, אפשרתי לו להגיש בקשה מתוקנת ומלאה והוא אכן עשה כן. מתגובת המשיבה, אשר הוגשה ביום 22.11.2016, עולה כי היא מתנגדת לבקשת הארכה.

לטענת המבקש, פסק הדין הומצא לידיו ביום 28.7.2016. במהלך פגרת הקיץ פעל המבקש, כך על פי הנטען, לשם הסדרת ייצוגו לצורך הגשת בקשת רשות הערעור, ואולם מאמציו לא נשאו פרי, בין היתר מאחר שעורכי הדין אליהם פנה שהו בחופשה. בהמשך, ביום 29.9.2016, פנה המבקש לתוכנית "שכר מצווה" בבקשה לקבלת ייצוג, ואולם בקשתו נדחתה. גם בקשה לקבלת ייצוג אותה הגיש ביום 10.10.2016 ללשכה לסיוע משפטי, נדחתה. המבקש המשיך וציין כי הוא סבור שנפלה שגגה בפסק הדין ביחס לנתון הנוגע לכושר השתכרותו, ועל כן פנה כמה וכמה פעמים למוסד לביטוח לאומי לשם קבלת מסמך בעניין זה. המסמך התקבל אצל המבקש רק ביום 27.9.2016. עוד צוין בבקשה, כי המבקש לא היה מודע לכך שהוא נדרש להגיש בקשה להארכת מועד בזמן שעודנו מנסה להסדיר את ייצוגו המשפטי, וכי מיד שנודע לו על כך הגיש את הבקשה דנן.

כידוע, נקודת המוצא היא כי בעל דין נדרש להקפיד ולעמוד במועדים הקבועים בדין להגשת הליכים ערעוריים. בית המשפט מוסמך אמנם להאריך את המועד להגשת הליכים כאמור, אך זאת רק בהתקיים "טעם מיוחד" לכך (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). שאלת קיומו של "טעם מיוחד" נבחנת בהתאם לנס יבותיו הפרטניות של כל מקרה ומקרה ולאיזון הראוי בין השיקולים השונים ( בר"מ 6094/13

מדהנה נ' המשרד לקליטת עליה (10.12.2013);

בש"א 954/11

הוליס תעשיות בע"מ נ' מדינת ישראל - רשות המיסים (14.3.2011)). בין היתר יש להביא בחשבון, לעניין זה, את משך האיחור, את הטעמים העומדים בבסיסו ואת סיכויי ההליך אשר מתבקשת ארכה להגשתו.

האמת ניתנת להיאמר, כי נוכח אמות המידה החלות ביחס לבקשות רשות ערעור ב"גלגול שלישי", קשה לומר שסיכוייה של בקשת רשות הערעור אשר מתבקשת ארכה להגשתה נחזים להיות גבוהים. זאת ועוד, דומני כי היה על המבקש לפעול ביתר זריזות לשם הסדרת ייצוגו ולא להמתין תקופה ממשית עד לביצוע הפניות לתכנית "שכר מצווה" וללשכה לסיוע משפטי. אף לא נעלמו בעיניי טענות המשיבה, לרבות לעניין חוב המזונות של המבקש.

חרף האמור, לאחר ששקלתי בדבר החלטתי, לא בלי היסוס, כי בנסיבות העניין לא יהיה זה נכון לחסום את שעריו של בית משפט זה בפני המבקש, וכי יש מקום לאפשר למבקש להגיש את בקשת רשות הערעור תוך פרק זמן קצר וקצוב. לעניין זה הבאתי בחשבון את העובדה שמשך האיחור אינו ארוך מאד (אם כי הוא גם אינו קצר), מה גם שהוא חל בתקופת חגי תשרי. עוד הבאתי בחשבון את העובדה שהמבקש, אשר אינו מיוצג כאמור, לא שקט על שמריו במהלך פרק הזמן הקבוע בדין להגשת בקשת רשות הערעור. הוא בצע מספר פעולות ובהן ניסיונות להסדיר את ייצוגו באמצעות עורכי דין פרטיים; ופניות למוסד לביטוח לאומי לשם קבלת מסמך אשר יש בו, כך לגישתו, כדי להצביע על שגגה מסוימת שנפלה בהכרעה בעניינו. ואכן, מסמך זה התקבל אצלו רק ביום 27.9.2016, ימים ספורים בלבד לפני המועד האחרון להגשת בקשת רשות הערעור. אף הפנייה לתוכנית "שכר מצווה" נעשתה בתוך המועד. אוסיף ואציין כי בשים לב למכלול הנסיבות לא התרשמתי שהמבקש פעל מתוך זלזול בסדרי הדין.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת. המבקש יהיה רשאי להגיש את בקשת רשות הערעור עד ליום 15.12.2016, ומובהר כי עליו להיערך בהתאם ולעמוד במועד זה ללא קשר לשאלת הסדרת ייצוגו. בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.

המזכירות תמציא החלטה זו לידי המבקש ללא דיחוי ואף תעדכן אותו טלפונית בדבר תוכנה (באמצעות המספר המופיע בבקשה מיום 3.11.2016), תוך עריכת תרשומת מתאימה.