בש"א 8088/07 שמואל חכים נ. קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים

זהו ערעור על החלטת כבוד הרשמת ג. לוין מיום 10.9.2007, בה נתקבלה בקשת המשיבה 2 לדחיית הודעת הערעור שהגיש המערער ומחיקתו מן הרישום.

1.

המשיבה 3, לאה חכים, נפגעה ביום 1.9.1989 כתוצאה מהתמוטטות קיר אבנים שגידר את שטח מחסני המשיבה 2, קו-אופ רשת הריבוע הכחול (להלן: קו-אופ ). הקיר התמוטט, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, בשעה שהמערער, בעלה באותה עת של המשיבה 3, יצא ממתחם המחסנים כשהוא נוהג במשאית סמיטריילר אשר פגעה בקיר או בעמוד שתמך בו. בעקבות התאונה הגישה המשיבה 3 תביעה נגד קו-אופ ונגד המשיבה 1, קרנית קרן לנפגעי תאונות דרכים (להלן: קרנית ) לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים ) בגין נזקי הגוף שנגרמו לה. קרנית שלחה למערער הודעת צד ג' וטענה כי במידה ותחויב בתשלום פיצוי כלשהו, יהיה עליו לשפותה משום שנהג במשאית ללא ביטוח תקף וללא רישיון נהיגה מתאים.

2.

בית המשפט המחוזי דן תחילה בשאלת האחריות, ובהחלטה מיום 24.12.2001 (להלן: החלטת בית משפט קמא )

דחה את טענת המערער לפיה הקיר התמוטט מעצמו ללא פגיעה קודמת של המשאית, ועל כן, קבע כי האירוע הינו תאונת דרכים כמשמעותה בחוק. משכך, הוסיף בית המשפט והורה על דחיית התביעה כנגד קו-אופ ועל המשך בירור התביעה בין המשיבה 3 ובין המערער וקרנית בהתאם להוראות חוק הפיצויים. פסק הדין בתביעה ניתן ביום 13.2.2007 (להלן: פסק הדין ) ובו חוייבה קרנית לשלם למשיבה 3 פיצוי בשורה של ראשי נזק, והמערער חוייב לשפות את קרנית במלוא הסכום. קרנית הגישה ערעור על ההחלטה ועל פסק הדין וקו-אופ הגישה בקשה למחיקתו ככל שהוא מופנה נגדה. בהחלטה מיום 10.7.2007 קיבלה כבוד הרשמת ש' ליבוביץ את טענת קו-אופ והורתה על מחיקתה מרשימת המשיבים.

3.

המערער מצידו הגיש בקשה להארכת המועד להגשת ערעור על החלטת בית משפט קמא אך זו נדחתה בהחלטת הרשמת ליבוביץ מיום 5.7.2007 אשר קבעה כי החלטת בית משפט קמא מהווה פסק דין חלקי ואין טעם מיוחד המצדיק מתן ארכה לערער עליה. לעומת זאת נעתרה כבוד הרשמת לבקשתו של המערער להארכת מועד להגשת ערעור על פסק הדין ( החלטה מיום 18.7.2007). בעקבות כך, הגיש המערער ביום 22.7.2007 הודעת ערעור (ע"א 6376/07) במסגרתה עתר לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון. הערעור הופנה על ידי המערער גם כנגד הקו-אופ ובעקבות זאת הגישה קו-אופ בקשה לדחייתו ולחלופין למחיקתו על הסף.

4.

בהחלטה מיום 10.9.2007 קיבלה כבוד הרשמת ג' לוין את בקשת קו-אופ בקובעה כי הגשת הערעור במתכונת שהוגשה על ידי המערער מנוגדת להחלטתה של כבוד הרשמת ליבוביץ מיום 5.7.2007, וזאת מאחר שלא ניתנה למערער הארכת מועד לערער על החלטת בית משפט קמא. הרשמת הוסיפה וקבעה כי היא מאפשרת למערער להגיש בתוך 5 ימים הודעת ערעור מתוקנת שבה אין הקו-אופ משיבה, ואשר אינה מופנית כנגד החלטת בית משפט קמא לגביה, כאמור, לא ניתנה הארכת מועד לערעור. בעקבות החלטה זו, הגיש המערער בקשת הבהרה ובהחלטה מיום 20.9.2007 דחתה כבוד הרשמת לוין את הבקשה מן הטעם שטענות המערער בבקשת ההבהרה זהות לנטען בתגובה שהגיש לבקשת קו-אופ למחיקת ההליך, אשר נדונו ונדחו בהחלטתה מיום 10.9.2007.

5.

על החלטת הרשמת לוין מיום 10.9.2007 מלין המערער בפניי. לטענתו, קיבל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי באיחור, ועם קבלתו הגיש בקשה לערער על פסק הדין כולו ובכלל זה החלטת בית משפט קמא. עוד טוען המערער, כי בקשתו להארכת המועד להגשת ערעור הוגשה לבית משפט זה במסגרת פרק הזמן הקבוע בדין וכי ממזכירות בית המשפט נמסר לו כי תחילה תינתן החלטה בבקשה להארכת מועד ורק לאחר מכן יוכל להגיש את כתב הערעור. המערער מוסיף וטוען כי לא הגיש ערעור על החלטת בית משפט קמא מכיוון שלא היה מיוצג ולא ידע שהוא יכול לערער עליה וכן מכיוון שלא ידע שהיא מהווה פסק דין סופי בשאלת החבות. עוד טוען הוא כי החלטת בית משפט קמא הינה פסק דין חלקי כנגד קו-אופ אך לא נגדו, ומשכך הניח כי עומדת לו הזכות לערער על החלטה זו במסגרת הערעור על פסק הדין הסופי בתובענה. המערער מוסיף וטוען כי פיצול הדיון לעניין החבות ולעניין הנזק הוא מנגנון דיוני בלבד וכי הייתה זו שגיאה שיפוטית, לטענתו, לשחרר את קו-אופ מהדיונים שבפני בית משפט קמא טרם מתן פסק הדין הסופי. לבסוף, טוען המערער החלטה הקובעת חבות הינה החלטה אחרת ולפיכך יכול הוא לערער עליה בזכות לאחר מתן פסק הדין הסופי.

6.

דין הערעור להידחות. צדקה כבוד הרשמת לוין בקבלה את בקשת קו-אופ לדחיית ערעורו של המערער. בהודעת הערעור מטעמו, התעלם המערער מהחלטת כבוד הרשמת ליבוביץ לפיה החלטת בית משפט קמא מהווה פסק דין חלקי לעניין היעדר חבות מצד הקו-אופ לאירוע ולעניין דחיית התובענה נגדה. משלא נתקבלה בקשתו של המערער להארכת מועד להגשת ערעור בכל הקשור להחלטתו זו של בית משפט קמא, אין הוא יכול ל"עקוף" את קביעת הרשמת בעניין זה ולכלול את השגותיו בנדון בערעור על פסק-הדין הסופי בתובענה.

אשר על כן, הערעור נדחה.