בש"א 8095/06 מירון-מפעלים שיתופים מ.מ.ת.בע"מ נ. מירון-מושב עובדים של הפוע

1.לפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור. עניינו של ההליך בהשגה על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 18.7.06 (להלן: "ההחלטה"), במסגרתה נדחתה בקשת המבקשות לתיקון פרוטוקול, או לחלופין, למתן הבהרות ולחלופין לביטול הסכמה דיונית. ההחלטה נתנה במסגרת תביעה אזרחית שמנהלים המשיבים 1-4 כנגד המבקשות והמשיבות 4 ו-5, הנתבעות בהליך קמא. במסגרת התביעה התבקש בית המשפט להצהיר כי כל נכסי המבקשות והמשיבות 4 ו-5 שייכים למשיבה 1, היא האגודה השיתופית "מירון". עוד התבקש בית המשפט למנות נאמן מטעמו שיפעל לאיתור והעברת נכסים אלו לידי המשיבה 1 על פי פסק בוררות מיום 31.12.02 (להלן: "פסק הבוררות"). בפרוטוקול הדיון מיום 8.5.06 אשר קיבל תוקף של החלטה, נרשם כי הצדדים מסכימים למינוי נאמן מטעם בית המשפט לשם ביצוע פסק הבוררות "המורה על חלוקה שוויונית של כל משאבי האגודה". המבקשות טענו, בין היתר, כי הסכמתן למינוי נאמן התבססה על ההנחה כי יפעל להוציא לפועל את פסק הבוררות אשר אינו מתייחס לחלוקה שוויונית של כל משאבי האגודה. בקשתן לתיקון הפרוטוקול או לחלופין למתן הבהרה או ביטול ההסכמה הדיונית נדחתה כאמור בהחלטה, ונקבע כי אין להתנער מהסכמות הצדדים באשר הן ברורות ומפורשות, נתנו במעמד הצדדים ובאי כוחם, הוקראו להם ונמסרו לידיהם באותו היום. מכאן בקשת רשות הערעור. בקשה אחרונה זו הוגשה ביום 4.10.06 בצירוף בקשה להארכת מועד.

2.המבקשות טוענות כי המועד האחרון להגשת הבקשה דנן כדין היה יום 30.9.06, אלא שיום זה חל בשבת ומיד לאחריו חל יום הכיפורים. לפיכך המועד האחרון להגשת הבקשה היה יום 3.10.06. ביום זה הגיע נציג המבקשות, אשר אך שב מחו"ל, מן הצפון אל משרדי בא כוחן של המבקשות במרכז הארץ, על מנת לחתום על תצהיר כדין. בשל לוח זמנים דחוק ביותר הוגשה הבקשה דנן רק ביום המחרת, היינו באיחור של יום אחד בלבד. עוד מוסיפות המבקשות, כי ציינו במפורש בבקשה לעיכוב ביצוע שהגישו לבית המשפט קמא ביום 3.8.06, כי בכוונתן להגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה לבית משפט זה. משיבות 5 ו-6 מסכימות לבקשה. לטענתן, בקשת רשות הערעור אכן הוגשה באיחור של יום אחד בלבד. למשיבות אינטרס בבירור כלל המחלוקות בין הצדדים ובכללן המחלוקת נשוא בקשת הערעור דנן, ובירור זה נדרש על מנת להימנע מלהקשות על עבודת הנאמן וממחלוקות אחרות.

3.המשיבים 4-1 מתנגדים לבקשה. לטענתם, אין בבקשה טעם מיוחד המצדיק את הארכת המועד המבוקשת, שכן בשקידה סבירה ניתן היה למנוע את האיחור בהגשתה. במהלך חודש אוגוסט הגישו המבקשות מספר בקשות בעניין הנדון וביניהן בקשה לעיכוב ביצוע, ויכלו לצרף להן את בקשת רשות הערעור דנן. כמו כן, נציג המבקשות אינו מורשה החתימה היחיד מטעם המבקשות ולכן לא היו חייבות להמתין עד שובו מחו"ל לצורך החתימה על תצהיר כדין. המשיבים טוענים עוד כי ביום 24.8.06 השתתפו המבקשות בדיון בנוכחות רואה-חשבון שנשכר על-ידי הנאמן, ובכך התגבשה למשיבים "מעין חסינות" ואינטרס הסתמכות לגבי אי המשך ההליכים. לבסוף טוענים המשיבים כי נוכח פגרת בית המשפט עמד לרשות המבקשות פרק זמן ארוך מספיק למצות את זכותן ולהגיש את בקשת רשות הערעור. לפיכך נגועה בקשתם בחוסר תום לב ודינה להידחות.

4.לאחר עיון בחומר שלפני ובטענות בעלי הדין, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל. אין חולק, כי למן ההחלטה נשוא הליך זה (18.7.06) ועד להגשת בקשת רשות הערעור והבקשה להארכת המועד (4.10.06) עבר זמן רב. עם זאת, חלק ניכר מן התקופה הנו ימי פגרה שלא באו במניין הימים להגשת בקשת רשות הערעור וממילא אין לזקוף לחובת המערערים מחדל באי הגשת ההליך בתוך מועד זה. אשר על כן, על פי הקבוע בדין, מדובר באיחור של יום אחר בלבד. שותף אני לקושי שהעלו משיבים 4-1 לעניין היעדר "טעם מיוחד" בנימוק שהובא על-ידי המערערים, שכן שהות בחו"ל של אחד מן הנציגים לשם חתימה על תצהיר אין בה כדי להצדיק איחור, גם לא של יום אחד, וזאת בשים לב לזמן שעמד לרשות המערערים למן מתן ההחלטה. עם זאת, יש יסוד מספיק למסקנה כי המשיבים 4-1 לא גיבשו "מעין חסינות" שכן ידעו למן הבקשה לעיכוב ביצוע כי צפוי ערעור בנדון, ולא הוכח כי בחלוף יום אחד ניזוקו המשיבים 4-1 בשל הסתמכותם על איחורם של המערערים. שילוב נתונים אלו מוביל למסקנה כי אין בנסיבות המקרה לגרוע מן המערערים את זכות ההשגה רק בשל איחורם זה. עם זאת, אין לכחד כי האיחור הנדון גרם למשיבים 4-1 הוצאות ולו בגין הליך זה, ואשר על כן ישאו המערערים בשכר טרחת עורך-דין של משיבים 4-1 בסך של 2,000 ₪. סכום זה ישא ריבית והצמדה כדין מיום ההחלטה ועד התשלום בפועל.