בש"א 8102/20 עמיקם מאזוז נ. ניר שדה, עו"ד

עיינתי בטענות הצדדים ועיינתי גם בתיק הערכאה קמא במערכת "נט המשפט", המלמד כי המבקשים הגישו לערכאה הדיונית מספר בקשות שבהן התבקש בין היתר גם סעד מפורש של הארכת מועד להגשת הליך ערעורי לבית משפט זה. בבקשות אלה הובהר על ידי המבקשים כי הן מוגשות בהסכמת המשיבים (ראו הבקשה מיום 10.11.2020 והבקשה מיום 17.11.2020). המשיבים לא הגישו הודעה נגדית מטעמם במענה לבקשות אלה ולא טענו בפני בית המשפט קמא כי לא ניתנה הסכמתם כאמור. ואולם, במסגרת ההליך שלפניי טוען המשיב 1 כי מעולם לא ניתנו על ידו הסכמה שכזו (כאשר המבקשים, מנגד, טוענים כי ניתנה הסכמה כאמור). בנסיבות אלה ועל בסיס התשתית המונחת לפניי, אין בידי לקבוע אם ניתנה הסכמה מצד המשיבים להארכת מועד, אם לאו (בטרם הגשת הבקשה שלפניי), ולכל היותר ניתן לומר כי קיים ערפל עובדתי בשאלה זו. בשים לב לכך ואף שהבקשה שלפניי אכן מנוסחת באופן לקוני, וחרף משך האיחור, סבורני כי שלושה טעמים מצטברים מטים את הכף לעבר קבלת הבקשה: ראשית , המבקשים צירפו לבקשת הארכה את בקשת רשות הערעור עצמה; שנית , יש ליתן את הדעת למהות ההליך ולנתון זה ראיתי ליתן משקל ממשי (מבלי להביע כל עמדה באשר לסיכויי ההליך); ושלישית , המשיבים לא העלו טענה קונקרטית המלמדת כי אינטרס ההסתמכות שלהם על סופיות ההחלטה נפגע כתוצאה מן האיחור.

יוער בשולי הדברים כי נראה על פני הדברים כי סיווגו הנכון של ההליך מושא

הבקשה דנן הינו אכן בקשת רשות ערעור (וראו בהקשר זה, ע"א 4064/18 פיבושביץ נ' פיבושביץ (10.12.2019)).

הבקשה מתקבלת אפוא. המזכירות תפתח תיק מתאים ותתייק בו את החלטתי זו ואת בקשת רשות הערעור (אך לא את הבקשה לעיכוב ביצוע שנמחקה בהחלטתי מיום 22.11.2020). בנסיבות העניין אין צו להוצאות.