בש"א 8122/05 דוד מיראלשוילי נ. דוד מיכאלשוילי

1.לפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו מיום 2.6.05, וכן על החלטתו מיום 3.8.05, בהן נדחו בקשות המבקש לערער על החלטות שהמאוחרת בהן ניתנה ביום 27.7.1997. הבקשה שלפניי הוגשה ביום 28.8.05, ובה מבוקש כי יוארך המועד עד לאחר מתן החלטה על ידי בית המשפט המחוזי בבקשה המאוחרת יותר, אשר נראית כבקשת עיון מחדש. עם זאת, כפי שהבקשה עצמה מגלה, כבר ניתנה בה החלטה, ובה סרב בית המשפט לשנות את החלטתו. עיון במסמכים שצרף המבקש מלמד על הגשת בקשות חוזרות ונשנות לבית המשפט המחוזי, בקשות אשר נדחו כולן. בהחלטתי מיום 30.8.05 הוריתי למבקש לפרט את נימוקיו להארכת המועד, אך גם אלו לא פורטו כנדרש בחומר שהוגש לי.

2.המשיבים הגיבו ופרטו את השתלשלות ההליכים בתיק, וכן התייחסו לטענות שונות שהעלה המבקש בדבר חוסר יכולתו להגיב להליכי המשפט במועד. מבחינת התגובה והתיק בכללותו עולה כי הבקשה, שההחלטה בה ניתנה ביום 3.8.05 היא בקשה שולית, אשר יתכן וכל מטרתה להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור. ההחלטה המהותית, שלגביה מבוקשת רשות הערעור, היא ההחלטה מיום 2.6.05. לאי הגשת הערעור עליה במועד לא ניתן טעם מיוחד. בנוסף, במישור סיכויי ההליך, נראה כי מדובר בהליך ישן מאוד, אותו גורר המבקש במשך שנים, תוך שהוא מנסה לערור על החלטות שהפכו חלוטות לפני זמן רב. דברי בית המשפט המחוזי בנדון, שסקר את גלגולי ההליך מלפני 20 שנה ואת חוסר הטעם בהשגות על החלטות ההוצאה לפועל בעניינו של המבקש, מדברים בעד עצמם. בנסיבות אלו לא ניתן לקבל את הבקשה, והיא נדחית. המבקש ישא בשכר טרחת משיב מס' 1 בסך של 2,000 ₪. סכום זה ישא הפרישי ריבית והצמדה כחוק מיום מתן החלטתי זו ועד לתשלום בפועל.