בש"א 82/00 דפנה שפר נ. אברהם סיון

המשיבים הגישו לבית-משפט זה ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, לפיו בוטל הסכם ההפצה בינם ובין המערערים, ונאסר עליהם לעשות שימוש בזכויות-היוצרים של אבי המערערים. כן חוייבו המשיבים לשלם למערערים הוצאות משפט בסך של כ209,000- ש"ח.

עם הגשת הערעור, חוייבו המשיבים בהפקדת ערבון בסך של 20,000 ש"ח. המערערים הגישו לרשמת בית-משפט זה בקשה להגדלת הערבון, בגדרה טענו, כי המשיבים עודם חבים להם בגין הוצאות המשפט שפסקה הערכאה הראשונה; וכי המשיב 1 הינו תושב חוץ, דבר אשר יקשה עליהם לגבות ממנו את הוצאותיהם, באם יידחה ערעורו.

רשמת בית-המשפט העליון (השופטת מיכל אגמון) קיבלה את הבקשה בחלקה, והעלתה את סכום הערבון ל50,000- ש"ח, במקום ל400,000- ש"ח, כפי שהתבקשה. מכאן הערעור שבפניי, בגדרו שבים המערערים על טענותיהם, כפי שהועלו בפני הרשמת.

דין הערעור להידחות.

קביעת סכום הערבון נעשית בהתאם להוצאות המשפט הצפויות להיפסק למערער, באם יפסיד בערעורו. הפקדת הערבון לא נועדה לערוב להוצאות המשפט שהוטלו בערכאה הראשונה, כי אם לאלו שייפסקו בתום הערעור. את הוצאות המשפט שפסקה הערכאה הראשונה יכולים המערערים שלפניי לתפוס מבלי להמתין לחילוט הערבון שהופקד בבית-משפט זה. אשר-על-כן, סכום הוצאות המשפט בהם חוייבו המשיבים בערכאה הראשונה אינו מהווה שיקול מכריע, אשר יש בו כדי להצדיק את הגדלת סכום הערבון כדי 400,000 ש"ח.

בנסיבות אלו, ובהתחשב גם בעובדה שהמשיב 1 הינו תושב חוץ, והמשיבה 2 הינה חברה לא פעילה, סכום הערבון אותו קבעה הרשמת בהחלטתה הינו סביר, ולא מצאתי מקום להתערב בהחלטתה זו.

הערעור, על-כן, נדחה.