בש"א 8204/11צבי גיל נ. תמר אלקיים

1.

במרכז הבקשה להארכת מועד שלפניי ניצבת החלטת בית-המשפט המחוזי בירושלים מיום 7.7.2011. במסגרת אותה החלטה - בה נקבע מועד לישיבת הוכחות לצורך שמיעת עדויות - הוסיף בית-המשפט קמא וקבע כי במידה ואחד העדים (להלן: מר בראשי ) לא יגיע עד אותו מועד מארה"ב לארץ, תתאפשר שמיעת עדותו באמצעות כינוס וידאו. החלטה זו ניתנה במעמד הנוכחים. בהתחשב בפגרת הקיץ, תקופת 30 הימים להגשתה של בקשת רשות ערעור על ההחלטה האמורה, הסתיימה ביום 22.9.2011 . הבקשה להארכת מועד שלפניי הוגשה ביום 7.11.2011 , קרי- באיחור של כחודש ומחצה.

בטרם אזקק לבקשת האורכה, יובהר כי לאחר מתן ההחלטה מיום 7.7.2011 נשוא ההליך שבכותרת, נתן בית-המשפט קמא החלטה נוספת ביום 14.10.2011, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשים לעיון מחדש בהחלטה מיום 7.7.2011. בכל הנוגע להחלטה המאוחרת יותר מיום 14.10.2011, בקשת רשות הערעור שצורפה לבקשת האורכה שלפניי הוגשה

בתוך המועד הקבוע לכך בדין. לפיכך, עניינה של הבקשה להארכת מועד שלפניי הוא בהחלטה מיום 7.7.2011 בלבד. עוד יוער כי בהחלטתי מיום 20.11.2011 הצעתי לצדדים מיתווה להסכמה. ציינתי כי בהעדר הסכמה בין הצדדים לעניין האורכה המבוקשת, לא יהיה במתווה שהוצע כדי להשליך על ההכרעה. משלא הושגה הסכמת המשיבים 2-3, אזקק להלן לבקשה להארכת מועד לגופה.

2.

טענת המבקשים היא כי האיחור בהגשת ההליך הערעורי לגבי ההחלטה מיום 7.7.2011, נבע מכך שהמבקשים היו תחת הרושם כי העֵד המצוי בארה"ב - מר בראשי - עומד להגיע להסדר עם רשויות המס בישראל, באופן שהיה מסיר את החשש מפני העמדתו לדין פלילי ומאפשר את הגעתו לארץ למתן עדות במועד שנקבע בהחלטת בית-המשפט קמא. התרחשוּת כאמור היתה מייתרת את הצורך להיזקק לסוגית מתן העדות באמצעות כינוס וידאו. מטעם זה - כך לפי הטענה - לא הוגש הליך ערעורי בשעתו. לטענת המבקשים, רק ביום 6.10.2011 - עת הוגשה לבית-המשפט קמא הודעה מטעם באת-כוח המשיבים 2-3 בדבר היערכוּתה למתן עדותו של מר בראשי באמצעות וידאו קונפרנס - למדו המבקשים לדעת כי מר בראשי לא יגיע ארצה. לפי הנטען, בעקבות כך הגישו המבקשים ביום 10.10.2011 בקשה לבית-המשפט קמא לעיון מחדש בהחלטתו מיום 7.7.2011 לעניין שמיעת עדותו של מר בראשי באמצעות כינוס וידאו. לטענת המבקשים, באותו שלב הם ראו להמתין עם הגשת ההליך הערעורי, שמא הבקשה לעיון חוזר תתקבל והצורך בהשגה על ההחלטה מיום 7.7.2011 יתייתר. ביום 14.10.2011 דחה בית-המשפט קמא את הבקשה לעיון מחדש (להחלטה זו התייחסתי בפיסקה 1 לעיל). ביום 25.10.2011 ניתנה החלטה נוספת של בית-המשפט קמא לפיה המועד לשמיעת עדותו של מר בראשי בוטל (בכפוף לתשלום הוצאות עקב ביטול סידורי ההקלטה), וזאת על-מנת שלא לסכל את פניית המבקשים לערכאת הערעור. לאחר כל אלה, הוגשה הבקשה להארכת מועד שבכותרת. המשיבה 1 מסכימה לבקשת האורכה. המשיבים 2-3 מתנגדים לה.

3.

דין הבקשה להארכת מועד להידחות. האיחור בהגשת ההליך הערעורי הוא משמעותי - כחודש ומחצה. לא שוכנעתי כי המבקשים הוכיחו "טעם מיוחד" להצדקת האיחור הניכר. מלכתחילה, לא היתה ודאות כי מר בראשי יגיע לארץ עד המועד שנקבע למתן עדוּתו. הדבר עולה בבירור מהחלטת בית-המשפט קמא מיום 7.7.2011 נשוא ההליך שבכותרת, במסגרתה נקבע כי במידה ומר בראשי לא יגיע ארצה, תתאפשר שמיעת עדותו באמצעות כינוס וידאו. אף-על-פי-כן, המבקשים בחרו לשבת באפס מעשה לאחר מתן ההחלטה במעמד הצדדים. הם לא הגישו בשעתו הליך ערעורי לבית-משפט זה על ההחלטה האמורה, ואף נמנעו מלהגיש בקשה להארכת מועד, ולוּ למען הזהירות - למקרה שמר בראשי לא יגיע לישראל עד המועד שנקבע למתן עדותו. הגשת הליך ערעורי, או לכל הפחות הגשת בקשה להארכת מועד בסמוך לאחר מתן ההחלטה הנדונה, היתה עולה בקנה אחד עם החובה לכבד את סדרי הדין, והיתה מעמידה את הצד שכנגד באופן ברור ומבעוד מועד על הכוונה להשיג על ההחלטה מיום 7.7.2011.

יתרה מזאת; אף אם אלך לשיטת המבקשים ואניח כי סברו בטעות כי מר בראשי יגיע ארצה עד המועד שנקבע למתן העדות, הרי לפי טענת המבקשים עצמם, הם למדו לדעת כי מר בראשי לא יגיע לישראל עוד ביום 6.10.2011 . אף-על-פי-כן, המבקשים נמנעו מלפנות בסמוך לכך לבית-משפט זה בבקשה להארכת מועד, והגישו את ההליך שבכותרת רק כחודש לאחר מכן - ביום 7.11.2011 . לשיהוי משמעותי זה לא ניתן הסבר משכנע. טענת המבקשים לפיה הגישו בקשה לעיון חוזר לבית-המשפט קמא וסברו כי יהא בה כדי לייתר את הצורך בהגשת הליך ערעורי, אינה עולה כדי "טעם מיוחד" בנסיבות העניין. כבר נקבע בפסיקתו של בית-משפט זה כי בקשה לעיון חוזר אינה משנה את המועד בו מתחיל מניין הימים להגשת הליך ערעורי, וברגיל היא אף אינה מקימה "טעם מיוחד" להארכת מועד. זאת, נוכח מהותו של הליך העיון מחדש, ועל-מנת שלא לעודד הגשת בקשות לעיון חוזר שתכליתן העיקרית היא השגת הארכה מלאכותית של מועדים תוך עקיפת סדרי-הדין (ראו והשוו: דברי כב' השופט גרוניס ברע"א 11449/05 הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים נ' תורג'מן (לא פורסם, 6.2.2006)). ככלל, אם סבור בעל-דין כי נפלה טעות בהחלטה או בפסק-דין, דרך המלך היא להגיש הליך ערעורי במועד, או לכל הפחות להגיש בקשה להארכת מועד להגשת הליך ערעורי בתוך התקופה הקבועה לכך בדין. המבקשים נמנעו מלנהוג כך במקרה דנן, בלא שהוצגה הצדקה ממשית ומשכנעת למחדלם.

בהתחשב במשך האיחור הניכר ובשיהוי שבהגשת ההליך שבכותרת; ובשים לב להעדרו של "טעם מיוחד" לכך; אני רואה לדחות את הבקשה להארכת מועד בנוגע להחלטה מיום 7.7.2011. יוער כי נוכח המסקנה אליה הגעתי, לא ראיתי להדרש לטענת המשיבים 2-3 בדבר חוסר ניקיון כפיהם של המבקשים, מה גם שההוצאות אליהן התייחסו המשיבים 2-3 בתגובתם, שולמו להם זמן קצר לאחר הגשת התגובה.

4.

בסיום הדברים, אזכיר כי כתב בקשת רשות הערעור שצורף לבקשה להארכת מועד שלפניי, נסוב גם על ההחלטה המאוחרת יותר של בית-המשפט קמא מיום 14.10.2011, לפיה נדחתה הבקשה לעיון חוזר על ההחלטה מיום 7.7.2011. לא יכול להיות חולק כי לגבי ההחלטה מיום 14.10.2011, ההליך הערעורי הוגש במועדו. לפיכך, אין למנוע את הגשתו. עם זאת, מאחר שכתב בקשת רשות הערעור כפי שהוגש נסוב גם על ההחלטה מיום 7.7.2011 - לגביה נדחתה הבקשה להארכת מועד מטעמים שפורטו לעיל - יש מקום להגשת כתב בקשת רשות ערעור חדש, שייסוב על ההחלטה מיום 14.10.2011 בלבד (להבדיל מההחלטה מיום 7.7.2011) (ראו והשוו: בש"א 7373/09 שריאור נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.10.2009)). אשר על כן, אני רואה להתיר למבקשים להגיש תוך 5 ימים מעת מתן החלטה זו כתב בקשת רשות ערעור שיופנה אך ורק כנגד ההחלטה מיום 14.10.2011. המבקשים יציינו החלטה זו בפתח כתב בקשת רשות הערעור, ויצרפו אליו עותק מההחלטה.

בנסיבות העניין, אינני עושה צו להוצאות. החלטה זו תומצא לצדדים באמצעות הפקסימיליה.