בש"א 8234/98 בלוקה אהרון וסילולה נ. דניאל טאטי

המבקש מבקש להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור. לדבריו, בעת קבלת פסק הדין שהה בחו"ל לצורך טיפולים רפואיים, ופסק הדין התקבל על ידי קרובי משפחתו. כמו כן הוא טוען כי חמש פעמים ביקש להגיש את הבקשה, אך היא לא התקבלה על ידי המזכירות.

לבקשה לא צורף תצהיר, ולא צויין בה מועד קבלת פסק הדין נשוא הבקשה. המבקש לא הודיע מהו מועד המצאת פסק הדין גם לאחר שהתבקש לעשות כן, בהחלטתי מיום 11.1.99.

המועד להגשת בקשה לרשות ערעור נקבע בתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד1984-, ולפיכך נדרש טעם מיוחד להארכתו. המבקש לא הראה טעם כזה.

טענת המבקש בדבר מצבו הרפואי אינה ברורה, אינה נתמכת בתצהיר או בחוות דעת רפואית, והאישור הרפואי המצורף לבקשה מתייחס לתאריכים שאינם רלוונטיים לבקשה.

אין מחלוקת כי פסק הדין הומצא למבקש באמצעות קרוב משפחתו, לכל המאוחר ביום 5.11.98, וכי המבקש הגיע לארץ ביום 15.12.98. הבקשה הוגשה רק ביום 27.12.98, דהיינו למעלה מחודש לאחר שהמבקש חזר לישראל.

אם ניסה המבקש תחילה להגיש את הבקשה שלא בהתאם לתקנות, ובקשה לא התקבלה - אל לו להלין אלא על עצמו בלבד, ומקום מקום אין בכך כדי להוות טעם מספיק להארכת המועד.

אני דוחה, איפוא, את הבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור.