פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"א
8251/18 -
א'
לפני:
כבוד הרשם רון גולדשטיין
המבקשת:
פלונית
נ ג ד
המשיבות:
1. פלונית
2. פלונית
בקשה להארכת מועד לנקיטת הליך; תשובת
המשיבה 2 לבקשה
החלטה
1.
זוהי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק-דינה של רשמת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד הרשמת ת' בר-אשר ) בע"א 33290-03-18 מיום
20.9.2018 (להלן: פסק-הדין ). הבקשה הועברה לטיפולי בעקבות חילופים בלשכת הרשמים.
2.
המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי בירושלים ערעור על פסק-דין שניתן בעניינה בבית משפט השלום בירושלים. בעקבות הגשת הערעור נקבע כי על המבקשת להפקיד עירבון להבטחת הוצאות המשיבות בסך 20,000 ש"ח. המבקשת עתרה לפטור מהפקדת העירבון. ביום 20.7.2018 קבעה כב' הרשמת ת' בר-אשר כי בנסיבות העניין תפקיד המבקשת עירבון בסך 8,000 ש"ח עד ליום 2.8.2018 (להלן: ההחלטה מיום 20.7.2018 ). ביום 2.8.2018 עתרה המבקשת להארכת המועד להפקדת העירבון. ביום 7.8.2018 קבעה כב' הרשמת בר-אשר כי המבקשת רשאית להפקיד את העירבון עד ליום 9.8.2018 (להלן: ההחלטה מיום 7.8.2018 ) . משלא הופקד העירבון עד למועד האמור הורתה כב' הרשמת ביום 20.9.2018 על דחיית הערעור.
3.
ביום 2.10.2018 הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בירושלים ערעור על ההחלטה מיום 20.7.2018 ועל ההחלטה מיום 7.8.2018 (ע"ר 1504-10-18, כבוד השופט ר' יעקובי ; להלן: הערעור על החלטות הרשמת ). ביום 17.10.2018 קבע בית המשפט המחוזי כי משניתן פסק דין הדוחה את הערעור הרי שהחלטות הרשמת "נבלעו" בו ועל כן "[...] הדרך להשיג עליהן היא באמצעות ערעור על אותו פסק דין (ההדגשה שלי – ר' ג') ". על רקע זה נמחק הערעור על החלטות הרשמת. ביום 6.11.2018 הגישה המבקשת לבית משפט זה ערעור בזכות (ע"א) על פסק-הדין. מזכירות בית משפט זה דחתה את ההליך מן המרשם מן הטעם שהיה על המבקשת להגיש בקשת רשות ערעור תחת ערעור בזכות. המבקשת הגישה השגה על החלטת המזכירות (בש"א 7873/18) וזו נדחתה ביום 6.11.2018 על-ידי כבוד הרשם
ג' לובינסקי-זיו . על רקע השתלשלות העניינים המפורטת לעיל הוגשה ביום 20.11.2018 בקשת הארכה שבכותרת להגשת בקשת רשות הערעור.
4.
לאחר שבחנתי את הבקשה כמו גם את תשובתה של המשיבה 2, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות (לאמות המידה לבחינת בקשות להארכת מועד לנקיטת הליך ראו למשל, בש"ם 6094/13 מדהנה נ' המשרד לקליטת עלייה , פיסקאות 9-7 (10.12.2013); בש"א 954/11
הוליס תעשיות בע"מ נ' מדינת ישראל - רשות המסים , פיסקאות 8-7 (14.3.2011)). המבקשת הגישה שני הליכים ערעוריים שגויים לאחר מתן פסק-הדין: תחילה הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי על שתי החלטות הרשמת, אף שפסק-הדין מושא הבקשה "בלע" אותן לתוכו, משניתן. בהמשך, המבקשת הגישה לבית משפט זה ערעור בזכות על פסק-הדין, למרות שדרך ההשגה הנכונה עליו היא בהגשת בקשת רשות ערעור. בנסיבות העניין, ואף שהדבר אינו נקי מספקות (בין השאר משום שהמבקשת מיוצגת בידי עורך דין), מוכן אני להניח לטובת המבקשת כי משגים דיוניים אלה הם בגדר "טעויות שבדין" המהוות טעם מיוחד למתן ארכה (לעניין טעות שבדין כ"טעם מיוחד" למתן ארכה ראו, למשל, בש"מ 6229/11 דון-יחיא נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה, חיפה , פיסקאות 9-7 (10.1.2012)).
5.
ואולם בענייננו קיים טעם נוסף - המטה את הכף לדחיית הבקשה, והוא העובדה שכבר באותו יום שבו הוגשה, בטעות, הודעת הערעור בזכות לבית משפט זה (6.11.2018), החליטה המזכירות לדחות את ההליך מן המרשם, ובו ביום דחה כב' הרשם לובינסקי-זיו השגה על החלטה זו של המזכירות. כב' הרשם קבע בהחלטתו כי "ההשגה על פסק הדין מיום 20.9.2018 (ועל החלטות הביניים אשר ניתנו במסגרת הערעור ואשר "נבלעו" בפסק הדין), צריכה להיעשות באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור, להבדיל מערעור בזכות".
אף שהחלטה זו ניתנה ביום 6.11.2018, בקשת הארכה שלפניי הוגשה רק ביום 20.11.2018, כלומר שבועיים לאחר מתן החלטה זו.
המבקשת לא נתנה טעם משכנע מדוע המתינה זמן כה רב עד הגשת בקשת הארכה. יצוין, כי בנסיבות העניין לא מצאתי ממש בהקשר זה בטענת המבקשת לפיה יש להביא במניין הימים את התקופה בה המתינה להכרעת בית המשפט המחוזי בערעור על החלטות הרשמת. אכן, משניתנה החלטת כב' הרשם לובינסקי-זיו היה על המבקשת להגיש בהקדם האפשרי את בקשת הארכה, ולא להמתין שבועיים ימים עד להגשתה ובשים לב למכלול נסיבות העניין ולכך שסיכוייה הלכאוריים של בקשת רשות הערעור מושא הבקשה אינם נחזים להיות גבוהים, באתי לכלל מסקנה כי אין מקום להאריך את המועד להגשת בקשת רשות הערעור במקרה דנן.
6.
הבקשה נדחית, אפוא, ובנסיבות העניין לא יעשה צו להוצאות.
ניתנה
היום, י"א בשבט התשע"ט (17.1.2019).
רון גולדשטיין, שופט
ר ש ם