בש"א 8260/99 עילית חברה לביטוח בע"מ נ. נתשה אסראא

בקשה להעברת מקום הדיון בת.א 1215/99 מבית המשפט המחוזי בחיפה לבית המשפט המחוזי בירושלים.

1.משיבים 1-3 הגישו תביעת נזיקין בבית המשפט המחוזי בחיפה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה1975-, כנגד המבקשות וכנגד משיב 4, בטענה שמשיבה 1 נפגעה בתאונת דרכים בשכונת א-ראם שבשטח האוטונומיה (על גבול שטח השיפוט של העיר ירושלים) שעה שמשיב 4 פגע בה עם רכבו.

2.המבקשות מבקשות להעביר את הדיון בתובענה לבית המשפט המחוזי בירושלים בנימוק שכל הזיקות בתובענה קשורות לירושלים, ובכלל זה, התאונה ארעה סמוך לירושלים; משיבים 1-4 מתגוררים במזרח ירושלים; משיבה 1 מטופלת במוסדות רפואיים בירושלים; כל העדים לענין נסיבות התאונה גרים באיזור ירושלים; כל העדים לענין "גובה הנזק" מתגוררים בירושלים; ביטוח החובה נרכש בירושלים ושולם בירושלים. עוד טוענות המבקשות, כי התובענה הוגשה בחיפה אך ורק כדי לעכב את ההליכים בתובענה, שכן לטענת המבקשות העומס בחיפה הוא העומס הגדול ביותר בבתי המשפט המחוזיים. מטרת עיכוב ההליכים, לשיטת המבקשות, היא הרצון לזכות בזמן זה בתשלומים תכופים, אשר המבקשות לא יוכלו לגבות חזרה מהמשיבים בסופו של יום, לכשתוכח טענתם כי התאונה מעולם לא התרחשה.

3.המשיבים 1-3 ("המשיבים") מתנגדים להעברת מקום הדיון לבית המשפט המחוזי בירושלים. המשיבים טוענים כי לבית המשפט בחיפה סמכות לדון בתובענה, שכן למבקשות יש סניף ראשי בחיפה וזאת לעומת ירושלים בה אין למבקשות סניף ראשי. עוד טוענות המבקשות כי בתובענות מסוג זה, אין צורך בעדים רבים שכן ממילא בית המשפט ממנה מומחה מטעמו אשר אליו יועברו כל המסמכים הרפואיים. עוד טוענים המשיבים כי עורכי הדין של הצדדים הם מאיזור תל אביב ולפיכך אין לירושלים זיקה רבה יותר מאשר לחיפה. המשיבים אף טוענים לשיהוי מצד המבקשות, שכן הבקשה להעברת מקום הדיון הוגשה כחודש וחצי לאחר הגשת התובענה בבית המשפט.

4.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל. אין חולק כי מירב הזיקות בתאונה קשורות לירושלים. המשיבים לא הראו כל זיקה מוחשית לבית המשפט בחיפה מלבד העובדה שיש לבית משפט זה סמכות פורמאלית לדון בתובענה. אין בפנינו גם טענה, כי הדיון בחיפה הוא מהיא יותר, אדרבה - הועלתה בפנינו טענה סותרת. במקרה כזה, הנטיה תהא להעביר את הדיון לבית המשפט אליו קשורות מירב הזיקות (ראו: י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) 88 וכן ב"ש 219/64 וולדר נ' פלג פ"ד יח(4) 71). לענין השיהוי, כיון שהמבקשות טרם הגישו כתב הגנה בתובענה וכיון שטרם נקבע שופט לדיון בתובענה ודאי שאין שיהוי אובייקטיבי בהגשת הבקשה. בנסיבות הענין, נראה כי הגשת הבקשה כחודש וחצי לאחר הגשת התובענה גם אינה עולה כדי שיהוי סובייקטיבי מצד המבקשות.

התוצאה היא איפוא כי אני מורה מכוח סמכותי לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984- על העברת הדיון בת.א 1215/99 מבית המשפט המחוזי בחיפה לבית המשפט המחוזי בירושלים. בנסיבות הענין אין צו להוצאות.