בש"א 8302/15 רחמים חננאל דיין מגד נ. יאיר לפיד

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 26.10.2015 (ע"א 3209/09 וע"א 3271/09), בגדרו התקבל ערעור מטעם המשיבים ונדחה ערעור מטעם המבקש, כך שבסופו של דבר תביעת המבקש נדחתה במלואה (להלן: פסק הדין ). המשיבים מתנגדים לבקשה.

בקשת הארכה הוגשה לכתחילה על ידי אביו של המבקש (להלן: האב ). הגם שהאב אינו עורך דין, אין מחלוקת כי הוא קיבל רשות לייצג את המבקש בבית המשפט המחוזי. בבקשה נטען כי הצורך בארכה נובע מכך שהאב זקוק לסיוע של עורך דין לשם הגשת ההליך. בהמשך הדרך ולאחר שהוגשה תגובה קצרה מטעם המשיבים, ניתנו למבקש שתי הזדמנויות להגיש השלמות ביחס לבקשתו המקורית. זאת, לאור חוסרים אשר התגלו בה והמתייחסים, בין היתר, למועד ההמצאה של פסק הדין ולמאמצים אשר נעשו לשם הסדרת הייצוג והגשת ההליך. לאחר מכן התבקשה תגובה נוספת מאת המשיבים.

בסופו של יום, התמונה המצטיירת היא כדלקמן: פסק הדין הומצא למבקש, באמצעות האב, ביום 5.11.2015 (מועד זה צוין בהחלטתי מיום 12.1.2016 לאחר עיון במערכת "נט המשפט", והמבקש לא התייחס לכך בתצהיר מיום 19.1.2016). האב הודיע למבקש על פסק הדין ביום 24.11.2015. הבקשה להארכת מועד הוגשה על ידי האב ביום 3.12.2015. על פי האמור בתצהיר המבקש, "ביום 4.1.2016 הודיע לי אבי כי הוא מבקש שאחפש עורך דין שייצג אותי נאמנה". לפיכך, ביום 6.1.2016 שכר המבקש את שירותיו של עורך דין (ואכן, הבקשה המתוקנת אשר הוגשה ביום 19.1.2016 הוגשה באמצעות בא כוחו של המבקש).

האמת ניתנת להיאמר, כי חרף ההזדמנויות אשר ניתנו למבקש להשלים את בקשתו, כאמור לעיל, לא עלה בידו להוכיח שפעל בשקידה ראויה לשם הגשת בקשת רשות הערעור. כך, הן מאחר שלא ניתן הסבר מדוע האב הודיע למבקש על פסק הדין רק ביום 24.11.2015, שעה שזה הומצא לו עוד ביום 5.11.2015; והן מאחר שלא הובהר מדוע לא פעל המבקש בסמוך לאחר שנודע לו על פסק הדין לקידום הגשת בקשת רשות הערעור - בין באמצעות האב ובין באמצעות עורך דין. לא למותר להוסיף, כי אופן התנהלותו של המבקש בגדר ההליך שלפניי הביא לסרבול מיותר של הדיון.

חרף האמור, לאחר שהבאתי בחשבון את מכלול נסיבות העניין הגעתי לכלל מסקנה כי לא יהיה זה נכון לחסום את דלתותיו של בית משפט זה בפני המבקש, וכי הפתרון הראוי והמידתי מצוי במתן ארכה קצרה וקצובה להגשת בקשת רשות ערעור

בכפוף לחיוב

המבקש בהוצאות לטובת המשיבים. זאת, מן הטעמים המצטברים הבאים:

ראשית , לא ניתן להתעלם מכך שבקשת הארכה הוגשה בתוך המועד

הקבוע בדין. כידוע, הגשת בקשת ארכה טרם חלוף המועד מאיינת את הסתמכות המשיב על ההחלטה ומהווה שיקול ממשי התומך במתן ארכה. ואכן, המשיבים לא טענו להסתמכות כאמור;

שנית , בשלב מקדמי זה ולאחר עיון בפסק הדין, אין בידי לשלול את האפשרות שבקשת רשות הערעור אשר מתבקשת ארכה להגשתה תכלול סוגיות הראויות לדיון (ובכך אין, כמובן, כדי להביע עמדה פוזיטיבית בדבר סיכוייה);

ושלישית , ראיתי ליתן משקל מסוים לעובדה שהאב, אשר ייצג את המבקש בבית המשפט המחוזי ואשר קיבל לידיו את פסק הדין, אינו משפטן, וכי הוחלט לשכור ייצוג משפטי לראשונה בערכאה זו. הגיוני להניח, כי הגשת בקשת רשות ערעור בנסיבות מעין אלה מורכבת יותר מאשר במקרה בו בעל דין מיוצג על ידי עורך דין בערכאות הקודמות.

אשר על כן, התוצאה היא כי בקשת הארכה מתקבלת במובן זה שהמבקש יהיה רשאי להגיש את בקשת רשות הערעור תוך 7 ימים מיום המצאת החלטה זו, אך זאת בכפוף לכך שימציא לבית המשפט אסמכתא על תשלום הוצאות בסך 3,500 ₪ לטובת המשיבים . מובהר, כי חיוב המבקש בהוצאות יעמוד בעינו גם אם בקשת רשות הערעור לא תוגש בסופו של יום.