בש"א 8319-23 בש"א 8319-23

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטה שדחתה בקשת פסלות. ההחלטה ניתנה ביום 13.7.2023. הבקשה שבכותרת הוגשה ביום 29.11.2023. מדובר, אפוא, באיחור משמעותי ביותר. יצוין כי בקשת הפסלות הוגשה מספר ימים לאחר שניתן פסק דין בהליך, שהתנהל כתביעה קטנה.

בבקשה שבכותרת נטען כי הודעה על ההחלטה לא נשלחה כדין, אלא הומצאה למבקש בדואר רגיל וטרם התקבלה. המבקש ציין כי הוא צפה בהחלטה בצפייה יזומה במערכת "נט המשפט" עוד ביום שבו היא ניתנה, כלומר ביום 13.7.2023, אולם לטענתו צפייה יזומה אינה מהווה המצאה כדין. המבקש הוסיף כי לאחר שניתנה ההחלטה נושא ההליך הנוכחי הוא הגיש בקשה לתמלול פרוטוקול הדיון שהוקלט, והוא צפה באופן יזום בתמלול הדיון ביום 4.9.2023. לטענתו, קודם לעיון בפרוטוקול לא ניתן היה להחליט האם יש הצדקה להגיש ערעור על פסק הדין (שניתן, כאמור, קודם למועד ההחלטה בבקשת הפסלות). המבקש ציין כי המועד האחרון להגשת הערעור הנוכחי, אם הוא נספר ממועד הצפייה בתמלול הפרוטוקול, חל ביום 22.9.2023. בבקשה נטען עוד כי המבקש התלבט כיצד נכון לנהל את ההליך, וכי עורכי דין שאליהם פנה סירבו לקבל עליהם את הייצוג עד שמצא עורך דין ממרכז הארץ, שביקש ששמו יהיה חסוי. לטענת המבקש, הערעור הועבר אליו על ידי עורך הדין רק לאחר שנפרע התשלום השני של שכר הטרחה בחודש אוקטובר 2023. לבסוף נטען כי המבקש הבין שהחל מיום 7.10.2023 נעצר מניין הימים להגשת ההליך הערעורי.

המשיב התנגד לבקשה וטען כי משעה שניתן פסק דין בהליך שהתנהל בין הצדדים ממילא אין כל טעם בדיון בבקשת הפסלות, והדרך המתאימה הייתה להגיש ערעור על פסק הדין.

עיינתי בבקשה ובתשובה ושוכנעתי כי דין הבקשה להידחות. כפי שציין המבקש בעצמו, הוא צפה בהחלטה ביום שבו ניתנה. לא זו בלבד, אלא עולה מהבקשה כי המבקש אף עיין בשלב מאוחר יותר בפרוטוקול הדיון באמצעות מערכת נט המשפט (ובבקשתו גם טען שהוא הגיש בקשה לתמלול הפרוטוקול). בנסיבות אלה, אף בהנחה שההחלטה נשלחה למבקש בדואר רגיל ולא הגיעה ליעדה, יש הצדקה להחיל בעניין זה את "כלל הידיעה", שעל פיו במקרים מסוימים ידיעתו של צד להליך על קיומה של החלטה יגברו על כשל בהמצאה (ראו, למשל, יששכר רוזן-צבי הרפורמה בתקנות סדר הדין האזרחי: מורה נבוכים 604 (מהדורה שנייה, 2023)). זאת במיוחד בשל היכולת הטכנולוגית לצפות במסמכים באמצעות נט המשפט. לא מצאתי הצדקה שלא להחיל את כלל הידיעה במקרה זה הואיל והמבקש בעצמו הודה שצפה בהחלטה, היה מודע לה, ואף פעל בהמשך לצפות בפרוטוקול הדיון כדי לכלכל את צעדיו. אמנם, לא נעלמה מעיניי העובדה שהמבקש לא היה מיוצג באותה עת, אולם נתתי דעתי בהקשר זה לעובדה שהמבקש ציין שהוא משפטן ואף ציין כי הוא מיוצג כעת על ידי עורך דין (הגם שהבקשה לא הוגשה באמצעותו).

לא מצאתי עוד כי יש ביתר הטענות שהועלו כדי להצדיק את קבלת הבקשה. גם בהנחה שהמבקש התקשה במציאת עורך דין לייצגו, לא הובהר מדוע לא הוגשה, לכל הפחות, בקשה להארכת מועד בשלב זה.

במכלול טעמים אלה, לא מצאתי שהועלה טעם מיוחד להארכת המועד להגשת ההליך הערעורי. זאת במיוחד בשים לב לגישה המצמצמת המקובלת בבחינת בקשות למתן ארכה להגשת ערעור פסלות, שממילא נקבעו לגביו מועדים קצרים יותר (ראו, למשל, בש"א 6682/20 שטיינבאום נ' אופק (5.10.2020)). לא מצאתי עוד שסיכויי ההליך הם כאלה שמצדיקים היעתרות לבקשה.

על כן, הבקשה נדחית.