בש"א 8364/00 מלכה ניוטון נ. מגן שמעון בע"מ

זוהי בקשה להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של רשם בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ע. גרשון) מיום 8.5.00 בו נמחק ערעור שהגישו המבקשים המתייחס לפסק דין של בית משפט השלום בחיפה, לאחר שלא הפקידו ערבות להבטחת הוצאות המשיבה. פסק הדין ניתן ביום 8.5.00, ולטענת המבקשים נמסר להם ביום 21.5.00. בסמוך לאחר מכן הגישו המבקשים לרשם להאריך רטרואקטיבית את מועד הארכת הערבות. ביום 25.5.00 ניתנה החלטת הרשם בלשון זו:

"סמכותי לדון בעניין פגה. הואיל וכבר ניתן פסק דין, הדרך להשיג עליו היא פניה לבית המשפט העליון. הבקשה נדחית."

על החלטה זו הגישו המבקשים ערעור לשופט בית המשפט המחוזי, ובדיון שהתקיים ביום 26.20.00 בפני כב' השופט ביין הסכים בא כוחם למחוק את הערעור, וכך נעשה. עתה מבקשים המבקשים להאריך את המועד להגשת ערעור על החלטת הרשם למחוק את הערעור, אשר, כאמור לעיל, ניתנה ונמסרה למבקשים במהלך חודש מאי.

המשיבה מתנגדת לבקשה.

תוכן הערעור על פסק הדין של בית משפט השלום מוצג בבקשה באופן שאינו ברור לגמרי. ככל שעלה בידי להבין, טוענים המבקשים כי בית משפט השלום לא הביא בחשבון, עקב "שכחה טכנית", חלק מהמסמכים שהיו בפניו, ובכך הביא לחיוב יתר של המבקשים בסכום שערכו המשוערך היום מגיע ל30,000- ש"ח. לצורך העניין אניח כי הטענה נכונה וכי סיכויי המבקשים לזכות לגופו של עניין בערעור שהגישו לבית המשפט המחוזי היו גבוהים. אף על פי כן אינני סבורה שיש מקום להאריך את המועד להגשת בקשת רשות הערעור, מטעמים אלו:

ראשית, נראה לי כי סיכויי בקשת רשות הערעור על החלטת הרשם למחוק את הערעור אינם טובים (להבדיל מסיכויי הערעור לגופו של עניין, לגביהם הינחתי, כאמור, כי הם גבוהים). זאת, כיון שהחלטת המחיקה לא ניתנה בחלל ריק, וקדמו לה החלטות קודמות באותו עניין. לבקשה שבפני צורף פרוטוקול דיון שהתקיים ביום 13.4.00 בפני הרשם, ועל פי הנאמר בו ברור כי קדמו לו דיונים או הליכים נוספים בפני הרשם. באותו דיון החליט הרשם לאפשר למבקשים לצאת ידי חובת הערבון על ידי הפקדת ערבות צד ג', ובמעמד המבקשת 2 ובא כוחה נתן למבקשים אורכה להגשת הערבות. פסק הדין המוחק את הערעור ניתן, איפוא, לאחר שהמבקשים לא ניצלו את התחשבותו של בית המשפט בקשייהם הכלכליים ואת האורכה שניתנה להם, ובנסיבת אלו הסיכויים שבית משפט זה ימצא לנכון להתערב בו נמוכים.

זאת ועוד: בהחלטה מיום 25.5.00, שנוסחה הובא לעיל, הבהיר הרשם כי השגה על פסק דינו צריכה להיות מוגשת לבית המשפט העליון. חרף זאת בחרו המבקשים לערער לבית המשפט המחוזי, ולהפנות את ערעורם נגד ההחלטה מיום 25.5.00, ולא נגד פסק הדין המוחק את הערעור. במצב זה, כאשר בעל דין פועל בניגוד למעין הנחיה או הודעה על מצב זכויות שקיבל מבית המשפט, אין מדובר בטעות בדבר מצב משפטי (אשר אף היא אינה מהווה, בדרך כלל, עילה להארכת מועד), כי אם בבחירה מודעת של המבקשים עצמם או בא כוחם שלא לפעול בהתאם להחלטת בית המשפט. במצב זה, המבקשים נושאים באחריות לבחירה.

בנסיבות אלו אינני סבורה שיש מקום להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור. הבקשה נדחית.