בש"א 8372/13 רונן וינוגרד נ. יחיאל קליין

1.

לפניי בקשה לאיחוד דיון לפי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן – תקנות סדר הדין ).

2.

בין המבקשים לבין המשיבים 2-1 (להלן – המשיבים ) מתנהלים שני הליכים משפטיים. בהליך הראשון, שהוגש על ידי המבקשים נגד המשיבים, בבית משפט השלום בראשון לציון, טוענים המבקשים כי המשיבים הפרו הסכם שכירות לגבי נכס בו מתגוררים המשיבים. לטענת המבקשים, הם הבעלים של הנכס (להלן – התביעה לפינוי מושכר ). יצוין, כי ההליך נפתח בסדר דין של תביעה לפינוי מושכר. ביום 17.10.2013 קבע בית משפט השלום בראשון לציון כי בשל מורכבות ההליך, אין מקום לבררו בסדר דין של תביעה לפינוי מושכר והורה על הגשת תצהירי עדות. ההליך הנוסף הוגש על ידי המשיבים בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו. ההליך הוגש נגד המבקשים, המשיב 3 (להלן – הבנק ) והמשיבה 4. בגדר הליך זה עותרים המשיבים לביטול פסק דין שניתן בחודש פברואר 2012, בתביעה בסדר דין מקוצר שהגיש הבנק נגד המבקשים והמשיבים, על רקע משכנתה שניתנה על ידו בקשר עם הנכס (להלן – תביעת הביטול ). פסק הדין אותו עתרו המשיבים לבטל בתביעת הביטול, נתן תוקף של פסק דין להסדר גישור שנכרת בין המבקשים, המשיבים והבנק. בהסדר הגישור נקבע, בין היתר, כי יבוטל הסכם למכר הנכס אשר נכרת בין המבקשים (כבעלי הנכס) לבין המשיבים (כרוכשי הנכס). המשיבים טוענים בתביעת הביטול, כי הסכם הגישור הינו הסכם פיקטיבי. לטענתם, אף הסכם השכירות, מושא התביעה לפינוי מושכר, הינו פיקטיבי. היינו, המשיבים טוענים כי הסכם המכר תקף וכי הם הבעלים של הנכס. נזכיר, כי בתביעה לפינוי מושכר טוענים המבקשים כי הם בעלי הנכס.

3.

המבקשים והמשיבים עותרים, במשותף, לאיחוד הדיון בתביעה לפינוי מושכר עם התביעה לביטול פסק הדין. הבקשה הוגשה תחילה בלא לצרף אליה כמשיבים את הבנק ואת המשיבה 4, שהם בעלי דין בתביעה לביטול פסק הדין. בהחלטתי מיום 11.12.2013 הוריתי על צירופם כמשיבים לבקשה דנא. ביום 18.12.2013 הודיעה המשיבה 4, באמצעות מפרקה הקבוע, כי היא אדישה לסכסוך שנתגלע בין בעלי הדין, כמו גם לעניין הבקשה לאיחוד דיון. הבנק, לעומת זאת, הביע התנגדות לבקשה. לטענתו, מאחר שהוא אינו צד לתביעה לפינוי מושכר, ומאחר שהסוגיות המתעוררות בשני ההליכים הן שונות, אין מקום לאחד את הדיון. הבנק סבור כי איחוד הדיון יכביד עליו, במיוחד אם הדיון יאוחד בבית משפט השלום בראשון-לציון, כמבוקש על ידי המבקשים והמשיבים.

4.

לאחר עיון בטענות בעלי הדין הגעתי לכלל מסקנה כי יש לאחד את הדיון בשני ההליכים. הטעם המרכזי המנחה אותי בהחלטתי הינו החשש מפני הכרעות סותרות, שהרי בכל אחד מן ההליכים הועלו טענות סותרות לגבי זהות הבעלים של הנכס שבמחלוקת. אכן, הבנק אינו צד לתביעה לפינוי מושכר וייתכן שאיחוד הדיון יכביד עליו. אולם, בשל הרצון למנוע הכרעות סותרות, כאמור, ובהתחשב בכך שאיחוד הדיון הינו מהלך יעיל מבחינה דיונית כוללת, דעתי היא כי יש להיעתר לבקשה. בהתחשב בכך שהדיון בבית משפט השלום בראשון לציון נמצא בשלב דיוני מתקדם יותר, והוגש זמן רב לפני ההליך האחר, סבורני כי על הדיון המאוחד להישמע בפני בית משפט השלום בראשון לציון. המרחק בין ראשון לציון לבין תל-אביב-יפו הינו ממילא זניח.

5.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת. הנני מורה, מכוח סמכותי לפי תקנה 7 לתקנות סדר הדין, על העברת הדיון בת"א 10225-11-13 (שלום – תל-אביב-יפו) לבית משפט השלום בראשון לציון, ועל איחוד הדיון שם עם ת"א 25537-12-12 (שלום – ראשון לציון). בנסיבות העניין לא ייפסקו הוצאות לטובת המבקשים והמשיבים 2-1. זאת, בשל הפגם הדיוני שנפל באי צירופם של המשיבים 3 ו-4 לבקשה, והצגתה הלא מדויקת כבקשה מוסכמת על כל בעלי הדין הרלוונטיים.