בש"א 8400/00 חיים גורל נ. לילית גורל

לפני ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה למחוזות תל-אביב והמרכז (השופט נ' נחמני) מיום 15.11.2000, בו סירב לפסול עצמו מלדון בתמ"ש 76310/99.

1.בפני בית המשפט לענייני משפחה למחוזות תל-אביב והמרכז מתנהלת תביעת מזונות שהגישו ילדיו של המערער, באמצעות אמם, נגד המערער. ביום 27.3.00 הטיל בית המשפט על המערער תשלום מזונות זמניים בסך 3193 ש"ח. ביום 12.11.00 הגיש הנתבע בקשה לפסילת שופט. בבקשתו, העלה המערער שורה של טענות שיש בהן, לטענתו, כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בהליך המשפטי. ביום 15.11.00 דחה בית המשפט את בקשת הפסלות. בית המשפט קבע כי:

"אין בבקשה שום טענה של חשש למשוא פנים אלא טענה של טעויות משפטיות של השופט. על טעות בהחלטה יש להגיש בקשת רשות ערעור ולא בקשה לפסילת שופט.

...בבקשה לפסילת שופט אין כל סיבה בהתאם לחוק ולפסיקה המאפשרת לקבל את הבקשה ונראה כי הבקשה מוגשת כחלק מנסיונו של הנתבע לדחות את הדיון".

2.על החלטה זו הערעור שבפני. בערעור חוזר המערער על טענותיו כפי שהועלו על ידו בבקשת הפסלות.

ראשית, טוען המערער כי בית המשפט קמא לא טרח לקרוא את חומר הראיות המצוי בתיק וכי החלטתו בענין גובה המזונות איננה סבירה. לו היה קורא את חומר הראיות, הוא מטעים, לא היה בית המשפט מעמיד את גובה המזונות על הסכום שקבע. עוד הוא טוען כי בית המשפט התעלם ממצבו הבריאותי החמור של המערער ומיחסה הבלתי נאות, לטענתו, של אם ילדיו כלפיהם. עוד מצביע המערער על שורה של החלטות שקיבל בית המשפט שיש בהן כדי להצביע על משוא פנים. לטענתו, בית המשפט אימץ בהחלטותיו, באופן עקבי, את המלצות המשיבה, עובדה שיש בה כדי ללמד על משוא פנים. כך, למשל, מצביע המערער על החלטתו של בית המשפט שלא לבקש תסקיר בעניין המסוגלות ההורית של האב.

3.בא כוח המשיבה טוען מנגד כי יש לדחות את הערעור. הוא מצביע על העובדה כי בקשת הפסלות הוגשה שלושה ימים לפני המועד שהיה קבוע להוכחות בתיק המזונות. לטענת בא כוח המשיבה, יש בעובדה זו כדי לדחות את הערעור שכן המערער השתהה בהגשת הבקשה ולא העלה את טענת הפסלות מיד לאחר שנודעה לו עילת הפסלות. עוד טוען בא כוח המשיבה כי טענותיו של המערער מתייחסות לגופן של החלטות שיפוטיות ואין הן מצביעות על חשש ממשי למשוא פנים. תקיפת החלטות בית המשפט קמא צריכה להתבצע בהליך של ערעור ברשות ולא באמצעות בקשה לפסילה של בית המשפט.

4.לאחר שעיינתי בחומר המצוי בתיק הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-, קובע כי:

"בעל דין רשאי לבקש ששופט פלוני יפסול עצמו מלישב בדין אם קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט".

המערער פירט בהרחבה את טענותיו נגד בית המשפט קמא. דא עקא, כל טענותיו מוסבות לגופן של ההחלטות שיפוטיות של בית המשפט ואין הן עולות כדי פסילתו. העובדה כי המערער סבור כי החלטות אלו שגויות, לכשעצמה, איננה מהווה עילת פסלות. הלכה היא, כי אין די בתחושות סובייקטיביות של מי מן הצדדים וכי יש צורך בחשש ממשי המבוסס על נסיבות אובייקטיביות כדי להקים עילת פסלות (ראו למשל: ע"פ 184/85 זאב שרעבי נ' מדינת ישראל פ"ד לט(1) 446, 558[א]; ע"א 1570/94 שרותי ארגל שיווק לבתי מלון ומסעדות בע"מ נ' אוצר מפעלי ים בע"מ ואח' (לא פורסם); רע"א 287/88 מנוף סיגנל חברה לפיננסים והשקעות בע"מ נ' סליימה פ"ד מד(3) 758, 760). "השאלה שיש לשאול היא... אם נתקיים חשש ממשי למשוא פנים במובן זה שדעתו של היושב בדין "ננעלה", כך שניתן לראות בהליך כולו כ"משחק מכור"" (ע"א 1335/99 ש.ח. שוקי שווק ועבודות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (טרם פורסם). בנסיבות הענין לא הצליח המערער לבסס חשש זה.

5.מן הראוי לחזור על הלכה שנשנתה, וחזרה ונשנתה, בבית משפט זה על פיה הבקשה לפסילת שופט איננה ערעור וכי תקיפת החלטות דיוניות של בית משפט שמורה להליך הערעור (ראו: ע"א 2374/96 לופטין יצחק נ' מוניק נועם

(לא פורסם); ע"א 2998/96 ע"א 2998/96 פיקנטי נ' כב' השופט אפרים שלו ו2- אח' (לא פורסם); ע"א 2212/96 חוסין מוסא ח. פלאח נ' חמדיה קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ (לא פורסם); ע"א 2849/96 מחצבות כפר גלעדי - שותפות מוגבלת נ' צ. סימון בע"מ (לא פורסם); ע"א 2183/96 שלמה שרון ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ נוה מגן (לא פורסם); ע"א 1557/96 יחזקאל אלעני נ' יוסף כהן טוויל (לא פורסם); ע"פ 7495/95 שלום ישראלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); מ' שמגר "על פסלות שופט - בעקבות ידיד תרתי משמע " גבורות לשמעון אגרנט (התשמ"ז) 87, 108). הליך הפסלות הינו הליך חריג שבחריגים. " טענת פסלות נוגעת ללב לבו של ההליך השיפוטי, לטוהר ההליך, לאובייקטיביות שלו וליושרת השופט" (ע"א 1723/98 קלנדרוב מאיה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח' (לא פורסם); ראו גם: ע"א 473/00 עוזי משלי נ' דנה בוקשפן משלי (לא פורסם); ע"א 344/99 זאב בשן נ' מדינת ישראל (לא פורסם) ). מי שהתמנה לשפיטה מתחייב "לשפוט משפט צדק, לא להטות משפט ולא להכיר פנים" (סעיף 6 לחוק יסוד: השפיטה). מי שטוען לפסלותו של שופט מייחס לו סטייה מהתחייבות זו ומטיל רבב במערכת השיפוטית כולה. שומה עליו לנקוט זהירות ראויה בטרם יעשה כן. הוא הדין (ואפשר אף מקל וחומר) בערעור הפסלות. ערעור על החלטת פסלות - שניתנה בכל ערכאה שהיא - מוגש הישר לנשיא בית המשפט העליון או לשופט שנקבע לכך על ידו (סעיף 77א(ג) לחוק בתי המשפט). אין מקום לעורר טענת פסלות כאמצעי טקטי גרידא שמטרתו לעכב את מהלך הדיון או לשפר את מעמדו של בעל הדין בהליך. אין זה ראוי גם כי בעלי דין יעשו שימוש בבקשה לפסילת שופט כדרך נוספת לערער על החלטות של בית המשפט. יש בכך כדי יצירת הליכי סרק הגוזלים ממשאבי הציבור שאינם בלתי מוגבלים. יש בכך חשש להכפשת שווא של המערכת השיפוטית, ויצא שכרו של בעל הדין היחיד בהפסדה של המערכת השיפוטית כולה ובערעור אמון הציבור במערכת זו. מי שיעשה כך ראוי שישא, למצער, בעלויות ההליך שיזם. רק בהתקיים נסיבות מסוימות, שאינן שכיחות, יש מקום לביסוס העילה הקבועה בסעיף 77א לחוק בתי המשפט (ראו: ע"א 435/96 מאפיית לחם שיפון רוסי בע"מ נ' א.ר.י.ז. יבוא (לא פורסם)). ראוי, אפוא, שבעלי הדין יבחרו היטב את טענותיהם בטרם יפנו לנקיטת הליכי פסלות.

אי לכך הערעור נדחה.

המערער ישא בהוצאות המשיבה ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ש"ח.