רע"א 8447/99 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ. עירית הרצליה

1.המבקשות הינן המבטחות של חנות בשם דולפין. החנות הוצפה, במהלך סוף שבוע, בשנת 1992 והמבקשות פיצו את בעלי החנות בגין הנזקים שנגרמו לחנות. המבקשות ביקשו לחזור אל עירית הרצליה (להלן: העיריה) על מנת שזו תשפה אותן, משום שלטענתן הצפת החנות נגרמה עקב רשלנות העיריה בטיפול במערכת הביוב העירונית.

2.בית משפט השלום דחה את תביעת המבקשות, בקבלו את גרסת מומחי העיריה כי ההצפה נגרמה עקב תחזוקה לקויה של מערכת הביוב הפרטית של החנות וכי עירית הרצליה לא התרשלה בתחזוקת מערכת הביוב העירונית. על פסק-דין זה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי שנדחה על ידו במוצאו את ממצאיו העובדתיים של בית משפט השלום מעוגנים כדבעי בחומר הראיות שהובא בפניו וכן הגדיל בית המשפט המחוזי את גובה ההוצאות שהוטלו על המבקשות מ15,000- ש"ח ל50,000- ש"ח.

3.בבקשה זו חוזרות המבקשות וטוענות כי העיריה התרשלה וכי ראוי לתת רשות ערעור משום שמדובר בשאלה משפטית חשובה הנוגעת לחובת זהירות של רשות מוניציפלית וכי על כל פנים לא היה מקום לחיובם בסכום הוצאות חריג בערעור.

4.המבקשות לא העלו בבקשתם שאלה בעלת חשיבות עקרונית המצדיקה מתן רשות ערעור. אחריות רשות מוניציפלית בנזיקין, במישור המושגי נקבעה בהלכותיו של בית משפט זה והיא ידועה ומוכרת. החובה הקונקרטית נבחנת בכל מקרה ומקרה על פי נסיבותיו. במקרה זה היא נבחנה על פי הראיות שהיו לפני הערכאה הראשונה ועל פי העובדות שנקבעו על ידה, בהן אין מקום להתערבות ערכאת ערעור ובודאי שאינה מהווה עילה לתת רשות ערעור לערכאה שלישית. אשר לנושא ההוצאות, אין בית משפט זה נוהג ליתן רשות ערעור בשאלת הוצאות בלבד ומקרה זה אינו חריג.

הבקשה נדחית. עם זאת, לאור סכום ההוצאות שנפסק בבית המשפט המחוזי, לא תפסקנה הוצאות בערכאה זו.