בש"א 8450/17 ניזאר טנוס נ. דואר ישראל בע"מ

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 15.8.2017 (ת"צ 52304-05-14). הבקשה הוגשה ביום 30.10.2017.

על פני הדברים ובשים לב לפגרת הקיץ ולפגרת סוכות, המועד האחרון להגשת הערעור חל ביום 29.10.2017. אלא שהמבקש טוען כי מאחר שיום 29.10.2017 היה יום ראשון בשבוע (יום א'), ומאחר שגם הוא וגם בא כוחו נמנים על העדה הנוצרית, שיום המנוחה השבועי שלה חל ביום ראשון - אזי המועד הסטטוטורי להגשת הערעור נדחה ביום אחד, ליום 30.10.2017, וממילא לא חל כל איחור בהגשת הערעור. בטענתו זו מתבסס המבקש, בין היתר, על הוראת סעיף 10(ג) לחוק הפרשנות, התשמא-1981 בשילוב סעיף 7(ב) לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951.

איני רואה צורך להידרש לטענתו הפרשנית האמורה של המבקש. כך, מאחר שגם אם אניח לרעת המבקש כי דינה של הטענה להידחות וכי ההליך הוגש באיחור של יום אחד, אזי בנסיבות העניין דומני כי יהיה מקום להאריך את המועד ולאפשר את קבלתו של הערעור לרישום. זאת, בשים לב לשיקולים המצטברים הבאים: ראשית, מדובר באיחור קצרצר של יום אחד בלבד; שנית, המשיבה לא טענה לפגיעה באינטרס ההסתמכות; שלישית, מדובר בערעור בזכות (להבדיל מבקשת רשות ערעור); ורביעית, העובדה שמדובר ביום מנוחה של המבקש ושל בא כוחו.

ודוק: לא נעלמו מעיניי טענותיה של המשיבה, ובהן העובדה שבגדרו של ההליך בערכאה הדיונית הגיש בא כוח המבקש, במספר הזדמנויות, כתבי בי דין בימי ראשון; כמו גם היעדר פירוט מספק לגבי טענת המבקש לפיה ההחלטה להגיש את הערעור התקבלה רק ביום 27.10.2017. ואולם בנסיבות העניין איני סבור כי יש בטענות אלה כדי להטות את הכף לעבר דחייתה של בקשת הארכה.

אשר על כן, אני מורה על קבלת הערעור לרישום. המזכירות תפתח תיק מתאים ותתייק בו את הודעת הערעור ואת החלטתי זו. בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.