בש"א 848/13 מייק ואן קול נ. מדינת ישראל

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת כב' הרשם שני מיום 6.12.2012 בה נדחתה בקשתו להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, בקובעו כי עומד לו פרק זמן לא מבוטל להגשת ההליך וכי המבקש לא העלה "טעם מיוחד" המצדיק להיעתר לבקשתו.

ביום 26.12.2012 הוסיף כב' הרשם שני ודחה בקשה לעיון חוזר שהגיש המבקש.

על פי חתימת המבקש על גבי ההחלטה זו הומצאה לידיו ביום 18.12.2012, ומכאן כי המועד האחרון להגשת הערעור חלף ביום 7.1.2013. הודעת הערעור הוגשה ביום 31.1.2012 ואילו הבקשה שבפניי הוגשה ביום 5.2.2013, קרי באיחור של כחודש. המבקש לא ציין טעם כלשהו המצדיק איחור זה, לא כל שכן "טעם מיוחד" כנדרש. יוזכר בהקשר זה כי בהגשת בקשה לעיון חוזר אין כדי להאריך את המועד להגשת ערעור על ההחלטה המקורית, וכי בכל מקרה במועד הגשת הבקשה חלף המועד גם להגשת ערעור על החלטת כב' הרשם שני בבקשה לעיון חוזר (אשר הומצאה לידיו ביום

9.1.2013). לכל אלו יש להוסיף כי סיכויי ההליך שהגשתו מתבקשת נחזים להיות נמוכים, וכי ניתן היה לצפות כי בהליך אשר עניינו ערעור על דחית בקשה להארכת מועד יקפיד המבקש על המועדים הקבועים בדין.

מן הטעמים האמורים לעיל, ומשהמבקש לא הצביע על טעם מבורר כלשהו לאיחור בהגשת ההליך, הבקשה להארכת מועד נדחית.