פרטי ההליך
החלטה בתיק בש"א 8480/23
בבית המשפט העליון
בש"א 8480/23
לפני:
כבוד השופט י' כשר
המבקשות:
1. משטרת ישראל
2. המחלקה לחקירת שוטרים
נ ג ד
המשיבים:
1. מג'די אקטיט
2. יזן שעראווי
3. עלא בחיץ
4. עמית אדרי
5. טל יוסף מזרחי
6. אורי מדינה
7. רפאל חזן
8. לידור צפרירי
בקשה לאיחוד תובענות
בשם המבקשות:
עו"ד האני טרודי
בשם המשיב 8:
עו"ד אביבית בוקובזה
החלטה
1.לפניי בקשה לפי תקנה 40(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), לאיחוד הדיון ב-ת"א 35351-04-22 (להלן: ההליך הראשון) המתנהל בבית המשפט המחוזי בתל אביב, עם הדיון ב-ת"א 70086-03-23 (להלן: ההליך השני) המתנהל בבית המשפט המחוזי מרכז.
2.שני ההליכים הוגשו על ידי תושבי הרשות הפלסטינית כנגד מי שהיו במועדים הרלוונטיים שוטרים במשמר הגבול במשטרת ישראל במסגרת שירות חובה (להלן: המשיבים 8-4 או השוטרים) וכן כנגד משטרת ישראל והמחלקה לחקירת שוטרים (להלן: המבקשות). ברקע להליכים נושא הבקשה, מצוי גם כתב אישום אשר הוגש נגד השוטרים בגין עבירות אלימות ורכוש. כתב האישום מתאר כי במספר הזדמנויות שדדו השוטרים כספים מפלסטינים שנכנסו משטחי הרשות הפלסטינית לשטח ישראל דרך פרצה.
3.המשיבים 2-1 הם התובעים בהליך הראשון (להלן: התובעים בהליך הראשון), המשיב 3 הוא התובע בהליך השני (להלן: התובע בהליך השני). בהליך הראשון, הנתבעים הם המשיבים 8-4, שהיו שוטרים במשמר הגבול וכן המבקשות, ואילו בהליך השני הנתבעים הם אך ורק המשיבים 5-4 וכן מדינת ישראל. לשיטת התובעים, בשני ההליכים, מעשיהם של השוטרים ושל המבקשות הסבו להם נזקים.
4.לשיטת המבקשות, קיימת "השקה עניינית" בין ההליכים. המבקשות טוענות כי שני ההליכים עוסקים במסכת עובדתית דומה, המבוססת על אירועים דומים בעלי רקע ועילות דומים. לפיכך, לטענתן יש להורות על איחוד הדיון בהם לטובת היעילות הדיונית וכדי להימנע מהחלטות סותרות.
5.המשיבים 3-1, 5 והמשיב 6 מסרו את הסכמתם לבקשה. בהחלטתי מיום 3.12.2023, הוריתי על תגובת המשיב 4, המשיב 7 והמשיב 8. המשיבים 4 ו-7 לא מסרו את תגובתם לבקשה, חרף החלטתי הנ"ל.
המשיב 8 מתנגד לבקשה, בהדגישו כי מדובר בתובענות שונות במהותן, אשר מערבות צדדים, עילות והיבטים משפטיים ועובדתיים שונים, באופן אשר לא מצדיק את איחוד הדיון בהן.
6.דין הבקשה להידחות, חרף הדמיון המסוים בעובדות שביסוד התביעות. התובעים בשני ההליכים שונים, ובין הנתבעים בשני ההליכים ישנה חפיפה חלקית בלבד, כך שבהליך הראשון הנתבעים הם המשיבים 8-4 וכן המבקשות, ואילו בהליך השני הנתבעים הם אך ורק המשיבים 5-4 ומדינת ישראל (ולא משטרת ישראל באופן מפורש). דהיינו, מתוך שבעה נתבעים בסך הכול בשני ההליכים, ישנם שלושה נתבעים חופפים, כולל המדינה. בהמשך לכך, העובדות על בסיסן הוגשו התובענות מתייחסות לאירועים שונים, אשר התרחשו במועדים שונים (על אף שהם סמוכים בזמן). כמו כן, העילות העומדות במרכזן של שני ההליכים שונות, הגם שקיימת חפיפה מסוימת ביניהן.
7.יתרה מזאת, באשר לטענת המבקשות לפיה קיימת "השקה עניינית" בין שני ההליכים, די ברור שמספר העדים הרלוונטיים החופף הן להליך הראשון והן להליך השני, הוא מועט (ואף לא נטען אחרת). על פניו, נראה שהקשר הענייני בין ההליכים מוגבל למעין עדות בדבר שיטה (להרחבה אודות עדות בדבר שיטה ומעשים דומים במשפט האזרחי ראו: יניב ואקי דיני ראיות 992-990 (כרך ב, 2020)).
כמו כן, הטענה בדבר חשש להכרעות סותרות, נטענה בלקוניות, בלא כל תימוכין, ונראית כחסרת בסיס לגופה.
8.מדובר אפוא בתובענות המבוססות על מסכת אירועים שונה ובעילות שונות, ומשכך, לא שוכנעתי כי איחוד הדיון בהן צפוי לתרום ליעילות הדיונית בבירורן באופן המגשים את תכליתה של תקנה 40(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי.
9.אשר על כן, הבקשה נדחית.
ניתנה
היום, כ"ט בטבת התשפ"ד (10.1.2024).
ש ו פ ט