בש"א 8551/00 אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ נ. מדינת ישראל - משרד הבינו

1.המבקשים הגישו לבית-המשפט המחוזי בירושלים תובענה כנגד המשיבה למתן הצהרה שעל-פיה המשיבה הפרה התחייבויות שנתנה החל משנת 1990 להקצות למבקשים קרקעות לבניית 3,000 יחידות-דיור בדרום-הארץ, וגרמה להתמוטטות מפעל לבנייה טרומית (להלן: המפעל) שהמבקשים הקימו על-יסוד התחייבויות המשיבה. הגנתה של המשיבה כנגד תובענה זו מתבססת, ראשית , על הטענה כי לא התחייבה להקצות קרקע למבקשים; ו שנית , כי המפעל לא הוקם בהסתמך על התחייבות כזו.

בהסכמת המשיבה ניתן למבקשים היתר לפצל את תביעתם למתן סעד של פיצויים עבור נזקיהם.

2.לאחר שנערכו בין הצדדים הליכים לגילוי מסמכים, הגישה המשיבה לבית-המשפט המחוזי בקשה להורות למבקשים לאפשר לה לעיין במסמכים שונים, ובכללם במאזניהן של המבקשות 3-1 במהלך 10 השנים האחרונות ובטופסי פחת שהגישו בשנים אלו לרשויות המס (להלן: המסמכים), ובהם נתונים לגבי השקעות המבקשים בהקמת המפעל וההוצאות שהוציאו לשם כך.

3.בית-המשפט המחוזי (הנשיא ורדי זיילר) קיבל את בקשת המשיבה, והורה למבקשים למסור את המסמכים לעיון המשיבה. זאת, לאחר שקבע, כי המסמכים מעידים על פעילותם הכלכלית של המבקשים, וכי יש בהם כדי לגלות אם אכן הושקעו כספים במפעל - כפי שנטען בתובענת המבקשים - ומהו היקף ההשקעה.

4.מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, שבגידרה טענו המבקשים, בין היתר, כי מרבית הנתונים המצויים במסמכים אינם רלוואנטיים לנושא התובענה אלא לתביעת הפיצויים שהמבקשים מתעתדים להגיש כנגד המשיבה, אם יזכו בתובענתם הנוכחית; וכי חיובם להעביר מסמכים אלו למשיבה פוגע בזכותם לפרטיות מעבר לנדרש. בהקשר לטופסי הפחת שהוגשו לרשויות המס נטען עוד, כי אלו נהנים מן החסיון הקבוע בפרק י"ב לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: הפקודה) וכי לבית-המשפט אין סמכות להסירו.

5.דין הבקשה להידחות.

ככלל, תובע אינו יכול להישמע בטענה, כי זכותו לפרטיות גוברת על חובתו לחשוף בפני הנתבע ראיות, שהן רלוואנטיות לבירור התובענה ונדרשות לנתבע לביסוס הגנתו. קנה-המידה שעל-פיו ייקבע היקף זכותו של התובע לפרטיות הוא איפוא מידת הרלוואנטיות שבמסמכים שגילויים נדרש לבירור המחלוקת.

אף מובן הוא, כי בידי התובע קיימת האפשרות להעדיף את ההגנה על פרטיותו על-פני ההכרח לחשוף בפני הנתבע ראיות רלוואנטיות, וזאת על-ידי מחיקת התביעה שהגיש כנגד הנתבע.

6.במקרה שבפניי, בית-המשפט המחוזי - שניהול הדיון נתון, ככלל, לשיקול-דעתו, ביושבו כערכאה הראשונה - קבע כי המסמכים רלוואנטיים לצורך בירור תובענת המבקשים, ועל-כן על המבקשים להעבירם לעיון המשיבה. לא מצאתי כי עליי להתערב בהחלטתו.

בהקשר זה יוער, כי ממילא המבקשים מודים בכך שמקצת הנתונים שבמסמכים אמנם נוגעים למחלוקות שבירורן נדרש. בנסיבות אלו, יש לאפשר למשיבה לקבוע בעצמה מה מתוך המסמכים עשוי לסייע להגנתה.

7.אין לקבל אף את טענת המבקשים בנוגע לקיומו של חסיון לפי פרק י"ב לפקודה על טופסי הפחת שגילויים נדרש.

פרק י"ב לפקודה מטיל חסיון על מסמך או ידיעה שהגיעו אל ממלא תפקיד רשמי לפי הפקודה. תכליתו של חסיון זה היא לאפשר לנישומים לפרוש בפני רשויות המס מידע הנוגע לעיסקם ולהכנסתם - לצורך גביית מס אמת - בלא שנישומים אלו יחששו מכך שמסירת המידע תחשוף לעין-כל את סודותיהם המסחריים. ראו ע"א 4825/97, 4826 גהל נ' פקיד השומה למפעלים גדולים (טרם פורסם), בסעיף 9. חסיון זה חל אך לגבי מידע שהגיע לידי מי שמוטלת עליו חובת הסודיות הקבועה בפרק י"ב לפקודה. החסיון אינו חל על המידע כשלעצמו, והנישום אף רשאי לוותר עליו.

גם החשש מפני חשיפת סוד מסחרי של המבקשים - במידה שעלול להיחשף כתוצאה מעיון המשיבה במסמכים - אינו יכול לשקול כנגד זכויותיה של המשיבה ואינטרס הציבור המחייבים כאמור כי המבקשים יגלו מסמכים שהם רלוואנטיים לבירור התובענה.

זאת ועוד, בפני המבקשים עומדת האפשרות למנוע את חשיפת המידע החסוי בפני צדדים שלישיים, וזאת על-ידי פנייה לבית-המשפט לצורך הטלת חסיון מתאים. ראו, למשל, סעיפים 68(ב)(8) ו70-(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד1984-.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.