בש"א 8570/00 רפעת עודה נ. מנהל מס רכוש

זוהי בקשה להארכת המועד להגשת ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב, אשר ביום 23.5.00 דחה את הערעור שהגיש המבקש בשל אי הפקדת ערבון.

לטענת המבקש הוא נכח בבית המשפט במועד שנקבע לדיון, וביקש להסביר לבית המשפט מדוע אין ביכולתו להפקיד ערבון, אולם בסוף היום התברר לו כי הערעור נדחה כבר בשעות הבוקר.

הבקשה הוגשה ביום 23.11.00, דהיינו שישה חודשים לאחר פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

המועד להגשת ערעור נקבע בחיקוק, ולשם הארכתו נדרש טעם מיוחד. בדרך כלל אין העובדה שבעל דין אינו מיוצג על ידי עורך דין ואינו בקיא בהליכים מוכרת כטעם מיוחד. ודאי שאין מקום להכיר בכך במקרה זה. שכן המבקש עצמו מודה כי נכח בבית המשפט במועד מתן פסק הדין, וכי פסק הדין נמסר לו. (לא ברור מנוסח התצהיר האם הכוונה לכך שנמסר לו תוכן פסק הדין או העתק ממנו. כך או כך, ברור שתוכן פסק הדין הודע לו, וזוהי העובדה הקובעת). המבקש מסביר את האיחור בכך שנמסר לו במזכירות שפסק הדין יישלח אליו בדואר. אולם אין בנימוק זה כדי להצדיק הימנעות מנקיטת כל הליך ומבירור המצב המשפטי במשך שישה חודשים תמימים.

על כך יש להוסיף את העובדה שהמבקש נמנע מלהפקיד ערבון בבית המשפט המחוזי על אף שהיה מודע לחובתו לעשות כן לאחר שבקשת הפטור שלו נדחתה, ואת העובדה שלא נכח בבית המשפט במועד שנקבע לדיון אלא בשעה מאוחרת יותר (סעיף 8 סיפא תצהיר המבקש).

אם לא די בכל אלה, ניתן להוסיף עוד את העובדה שמדובר בערעור על החלטת המשיב בנוגע לאירוע שארע בשנת 1988, אשר תביעת המבקש להכיר בו כפעולת איבה נדחתה בשל התיישנות. במצב זה היה על המבקש להקפיד כפל כפליים על עמידה במועדים. משלא עשה כן, אין מנוס מדחיית הבקשה.

הבקשה נדחית.