בש"א 8573/11 החברה לפיתוח עכו העתיקה בע"מ נ. קווי יסוד לבנייה ופיתוח בע"מ

לפניי בקשה להעברת מקום דיון בתביעה שהגישו המשיבות 2-1 נגד המבקשת

ונגד המשיבים 4-3 (ת.א. 50879-09-11) מבית המשפט המחוזי בירושלים לבית המשפט המחוזי בחיפה, וזאת בהתאם להוראת סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט ).

1.

עניינה של התביעה מושא הבקשה להעברת מקום דיון במכרז שפרסמה החברה לפיתוח עכו העתיקה בע"מ, היא המבקשת, לשם חכירתו ופיתוחו של מתחם למלונאות בעיר העתיקה. בעקבות המכרז האמור, שאין לנו צורך בהצגת מלוא פרטיו, הגישו המשיבות 2-1 הצעה, אשר לימים נבחרה כהצעה הזוכה. בחלוף הזמן התברר כי בין המשיבות 2-1 למבקשת נטושה מחלוקת בשאלה האם יש לסווג את המשיבות 2-1 בתור "זוכות ראשונות" כטענתן או שמא בתור "זוכות שניות" כטענת מנהל מקרקעי ישראל (המשיב 3) ומשרד התיירות (המשיב 4). עתירה בעניין זה הוגשה על-ידי המשיבות 2-1 לבית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה, ולאחר שזו נדחתה, הוגש מטעמן ערעור לבית משפט זה, שעודנו תלוי ועומד. במקביל, הגישו המשיבות 2-1 תביעה כספית נגד המבקשת והמשיבים 4-3 לבית המשפט המחוזי בירושלים, והעמידוהּ על סך של 20,340,000 ש"ח בגין נזקים שונים שנגרמו להן – כך על פי הטענה – עקב אי-מימוש זכייתן במכרז (להלן:

התביעה הכספית ). תביעה זו היא שעומדת ביסוד הבקשה שלפניי.

2.

לשיטת המבקשת, זיקותיה המהותיות של התביעה הכספית הן לבית המשפט המחוזי בחיפה, בעוד שזיקותיה של התביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים הן פורמאליות גרידא. בהקשר זה, מציינת המבקשת כי הנכסים נשוא התביעה וכן מקום מושבם של המעורבים בפרשה הינם בעכו ובחיפה. אף הוסבר כי משרדי המבקשת ומשרדי המשיב 3, אשר אנשיו הם האחראים על פרסום המכרז, מצויים בעכו ובחיפה. על יסוד טעמים אלו, סבורה המבקשת כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת העברת מקום הדיון, וכי יש לתמוה מדוע המשיבות 2-1 בחרו להגיש את תביעתן הכספית לבית המשפט המחוזי בירושלים והאם אין הדבר קשור לדחיית עתירתן המנהלית של האחרונות בבית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה.

המשיבות 2-1 מתנגדות לבקשה להעברת מקום דיון, וזאת על סמך מספר נימוקים. ראשית, המשיבות 2-1 טוענות כי התביעה הכספית מופנית בעיקרה נגד המשיבים 4-3, אשר מקום מושבם בירושלים, בעוד חלקה של המבקשת בתביעה הכספית הינו קטן (כ-10%). שנית, צוין כי במסגרת התביעה הכספית מתעתדות המשיבות 2-1 לזמן לעדות נציגים ממשרד התיירות העובדים בירושלים, וכי מירב העדים צפויים להגיע מירושלים בניגוד לאמור בבקשה. עוד צוין כי בימים אלו מתנהלת בבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים עתירה מנהלית נוספת, אותה הגישו המשיבות 2-1 נגד המשיב 3 והמבקשת. מכל מקום, המשיבות 2-1 סבורות כי המרחק בין הערים אינו רב ואין בכוחו להצדיק את העברת מקום הדיון.

המשיבים 4-3, שהם כאמור הנתבעים העיקרים לשיטת המשיבות 2-1, ציינו כי הגם שמקום מגורי העדים מטעמם הוא בירושלים, הרי ש"בנסיבותיו המצטברות של תיק זה" מותירים הם את הבקשה לשיקול דעת בית המשפט.

3.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה שוכנעתי כי דינה להתקבל. כידוע, העילה המרכזית להעברת מקום דיון לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט הינה מאזן הנוחות שבין הצדדים, כאשר על מבקש ההעברה להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו באופן מובהק. בנסיבות המקרה שלפניי, שוכנעתי כי הגם שמקום מושבן של המשיבות 2-1 בירושלים, הרי שרוב העדים מטעם המבקשת ומטעם המשיב 3 מצויים בעכו ובחיפה, שם גם מצויים הנכסים אשר בגין אי-הפעלתם תובעות המשיבות 2-1 חלק לא מבוטל מן הפיצויים. אמנם, אין להתעלם מכוונתן של המשיבות 2-1 לזמן לעדות עדים שמקום מושבם הוא בירושלים, אלא שמתגובת המשיבים 4-3 עולה כי אלה אינם מתנגדים להעברת מקום הדיון, חרף הנסיעות הכרוכות בכך עבור העדים מטעמם. בנסיבות אלה, שוכנעתי כי מאזן הנוחות שבין הצדדים אכן נוטה במובהקות הנדרשת לשם העברת מקום הדיון בתביעה הכספית מבית המשפט המחוזי בירושלים לבית המשפט המחוזי חיפה.

אשר על כן, אני מורה מכוח הסמכות הנתונה לי על-פי סעיף 78 לחוק בתי המשפט על העברת מקום הדיון בת.א. 50879-09-11 (מחוזי – ירושלים) מבית המשפט המחוזי בירושלם לבית המשפט המחוזי בחיפה. המשיבות 2-1 תשאנה בשכר טרחת עורך דין בסך 7,500 ש"ח למבקשת.