בש"א 8590/09 יוסף ברוך נ. בן שאול [השקעות] בע''מ

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור.

1.

הבקשה נסבה על פסק דין של בית המשפט המחוזי בחיפה, לפיו נדחה ערעור על פסק דין של בית משפט השלום בחיפה. פסק הדין ניתן ביום 11.8.2009. הבקשה שלפניי הוגשה ביום 26.10.2009. נטען בה כי המבקש סבר כי עומדים לרשותו 45 ימים להגשת ההליך וכי ימי פגרת סוכות אינם נספרים. סברה זו מבוססת, כך נטען, במידע שקיבל מעורך דין אשר אינו מייצגו. לטענת המבקש, רק כאשר פנה לבית המשפט ביום 21.10.2009 התברר לו כי היה עליו להגיש את ההליך תוך שלושים ימים. המבקש מוסיף ומציין כי מיום 3.9.2009 עד ליום 2.10.2009 היה נתון במאסר בעקבות תיק כינוס נכסים ופשיטת רגל שמתנהל נגדו ומבקש להתחשב גם בזאת. המשיבה מתנגדת לבקשה.

2.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה ובחומר המצוי בתיק, באתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה. המועד להגשת בקשת רשות ערעור קבוע בחיקוק ולכן נדרש "טעם מיוחד" למתן אורכה להגשתו (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). טעות שבדין עשויה לשמש "טעם מיוחד" להארכת מועד רק כאשר מדובר בטעות בלתי נמנעת באורח סביר . במקרה שלפני, לא שוכנעתי כי טעותו של המבקש סבירה היא. טענת המבקש בדבר בירורים שערך בשאלה כיצד ניתן לערער על פסק הדין נטענה בצורה כללית ביותר. המבקש לא ציין כיצד נערך הבירור, עם מי, ועל סמך מה התבססה הקביעה בדבר האפשרות להגיש ערעור תוך 45 ימים. במצב דברים זה, ונוכח בהירות המצב המשפטי באשר לדרך ההשגה על פסק הדין נשוא הבקשה, אין בידי לקבוע כי טעות המבקש היא טעות בלתי נמנעת באורח סביר.

3.

לא מצאתי גם כי מתקיימות נסיבות מיוחדות אשר מתווספות לטעות בדין ומצדיקות הארכת המועד. אף העדר הייצוג אינו מקים "טעם מיוחד" להארכת מועד. אדם הבוחר לייצג את עצמו, חלף פנייה לייצוג משפטי מקצועי (בין אם הייצוג ניתן על ידי עורך דין פרטי ובין אם על ידי הלשכה לסיוע משפטי), נוטל את הסיכון כי הוא ינקוט הליכים בדרך שאינה תואמת את סדרי הדין (ראו, שהם אטיקס אינטרנשיונל בע"מ נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (לא פורסם, 26.7.06)). המבקש גם לא הבהיר כלל כיצד היותו נתון במאסר השפיע על האפשרות להגיש את ההליך במועד. יתרה מכך, וזה העיקר בעיני, על פני הדברים, הסיכוי כי תינתן למבקש רשות לערעור שני, הניתנת אך במקרים נדירים, נראה קלוש. כידוע, רשות לערעור ניתנת רק כאשר ההליך מעלה שאלות עקרוניות מבחינה משפטית או ציבורית, החורגות מעניינם הצר של הצדדים (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). על פניו נראה כי אין זהו מצב הדברים במקרה דנן, ועל כן מדובר בהליך ערעורי חסר תוחלת. משכך, אין הצדקה להאריך את המועד להגשה.

הבקשה נדחית. המבקש ישלם למשיבה שכר טרחת עורך-דין בסך 1,000 ₪. לסכום זה יתווספו הפרשי ריבית והצמדה מיום מתן החלטה זו ועד יום התשלום בפועל.