החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

בש"א 8603/10 עיריית בית שאן נ. אסולין יחיאל

ניתן ביום

בקצרה

סדר דין אזרחי · איחוד דיונים והעברת מקום דיוןבקשה לאיחוד דיון בשתי תביעות לפי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט הורה על העברת מקום הדיון בתביעה נגד המשיב 2 מירושלים לבית משפט השלום בבית-שאן ועל איחוד הדיון עם התביעה נגד המשיב 1. נקבע כי החפיפה בין השאלות המשפטיות והעובדתיות, ובעיקר שאלת המחזיק בפועל ומשך ההחזקה בנכסים, מצדיקה איחוד לשם ייעול ההליכים. טענת השיהוי וטענת בחירת הבקשה נדחו כנימוק מספיק לסירוב.

העובדות

המבקשת תבעה את המשיבים בגין מיסים עירוניים בגין שני נכסים בבית-שאן. תביעה אחת הוגשה נגד המשיב 1, ששכר את הנכסים לטענתה, ותביעה נוספת נגד המשיב 2 שנגדו הוגשה גם תביעה נגד משיב שנפטר. המשיב 2 התנגד לאיחוד בטענת שיהוי ושוני בין התביעות.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש לאחד את הדיון בשתי תביעות מיסים עירוניים הנוגעות לאותם נכסים בבית-שאן, שהוגשו לבתי משפט שלום שונים?

הלכות

  1. 1

    קיומה של חפיפה בלתי מבוטלת בין השאלות המתבררות בשתי התביעות מצדיק איחוד דיון, שכן הדבר מייעל הליכים וחוסך זמן שיפוטי ושל הצדדים.

    ״נוכח קיומה של חפיפה בלתי מבוטלת בין השאלות המתבררות בכל אחת מהתביעות״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    בית המשפט המאחד יוכל למצוא דרך דיונית להבחין בין הסוגיות המשותפות לשאינן משותפות, ולכן איחוד הדיון לא יביא לסרבול הליכים.

    ״ניתן להניח כי בית המשפט שבפניו יתקיים הדיון המאוחד ימצא את הדרך הדיונית המתאימה״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • העברת מקום דיון
  • תקנה 7
  • תביעה
  • ארנונה כללית
  • היטל ניקוז
  • מחזיק בפועל
  • חפיפה
  • בית משפט השלום

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בש"א

8603/10

בפני:

כבוד הנשיאה ד' ביניש

המבקשת:

עיריית בית שאן

נ ג ד

המשיבים:

1. יחיאל אסולין

2. עו"ד אורי זילבר

3. עו"ד אהרון אסא

בקשה לאיחוד דיונים

בשם המבקשת:

עו"ד קרן בן

ישראל-פרומר

בשם המשיב 2:

בעצמו

החלטה

בפניי בקשה לפי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לאיחוד הדיון בשתי תביעות שהוגשו על ידי המבקשת בנוגע למיסים עירוניים שונים בהם חבים, לטענתה, המשיבים בגין שני נכסים בבית-שאן. תביעת המבקשת נגד המשיב 1, ששכר, על-פי הנטען את שני הנכסים מהמשיב 2, הוגשה ביום 30.5.07 לבית משפט השלום בחדרה (והועברה, ככל הנראה, בשלב כלשהו לבית משפט השלום בבית-שאן). תביעת המבקשת נגד המשיב 2 הוגשה ביום 29.7.10 לבית משפט השלום בירושלים (יצוין, כי תביעה זו הוגשה גם נגד המשיב 3 שהלך לעולמו).

לטענת המבקשת יש לאחד את הדיון בשתי התביעות בפני בית משפט השלום בבית שאן כיוון שהן נוגעות לפרשה עובדתית אחת ואין לה ידיעה מי מבין המשיבים היה המחזיק בפועל בנכסים במועד הרלוונטי לתביעות. כן טוענת המבקשת כי שיקולי יעילות תומכים אף הם באיחוד הדיון, וזאת נוכח מורכבות המסכת העובדתית העומדת ביסוד התביעות והחשש מפני החלטות שיפוטיות סותרות במחלוקות המשותפות לשתי התביעות. המשיב 2 מתנגד לאיחוד הדיון המבוקש. לטענתו, נוכח הזמן שחלף מאז הגשת בקשת הרשות להתגונן על ידי המשיב 1 בשנת 2007, שבה העלה את הטענה כי הנכסים הוחזרו לבעליהם בתום השכירות, הייתה גרסתו של המשיב 1 ידועה למבקשת, שהשתהתה בהגשת הבקשה דנן. כן טוען המשיב 2 כי התביעה נגד המשיב 1 מתייחסת לכלל חובותיו של המשיב 1 למבקשת ואילו התביעה נגדו נוגעת אך לחיוב הנכסים נשוא התביעה בארנונה כללית ובהיטל ניקוז. המשיב 2 מוסיף עוד, כי המבקשת היא שבחרה להגיש את שתי התביעות בבתי משפט שונים.

דין הבקשה לאיחוד דיון להתקבל. נוכח קיומה של חפיפה בלתי מבוטלת בין השאלות המתבררות בכל אחת מהתביעות, המעוררות, בין היתר, את שאלת זהות המחזיק בפועל ומשך ההחזקה בנכסים נשוא התביעות, שוכנעתי כי איחוד הדיון בהן יביא לייעול ההליכים ולחסכון בזמן שיפוטי ובזמנם של הצדדים. זאת ועוד, ניתן להניח כי בית המשפט שבפניו יתקיים הדיון המאוחד ימצא את הדרך הדיונית המתאימה להבחין בין הסוגיות המשותפות לשתי התביעות לסוגיות שאינן כאלה; כך שאיחוד הדיון לא יביא לסרבול ההליכים ולהארכתם.

אשר על כן, אני מורה בזאת מכוח הסמכות הנתונה לי לפי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי על העברת מקום הדיון בתא"ק 52420-07-10 (שלום – ירושלים) מבית משפט השלום בירושלים לבית משפט השלום בבית-שאן ועל איחוד הדיון שם עם הדיון בתא"ק 13413-03-09 (שלום – בית שאן).

ניתנה היום, כ"ח בטבת התשע"א (4.1.2011).

ה נ ש י א ה

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1קיומה של חפיפה בלתי מבוטלת בין השאלות המתבררות בשתי התביעות מצדיק איחוד דיון, שכן הדבר מייעל הליכים וחוסך זמן שיפוטי ושל הצדדים.
  2. 2בית המשפט המאחד יוכל למצוא דרך דיונית להבחין בין הסוגיות המשותפות לשאינן משותפות, ולכן איחוד הדיון לא יביא לסרבול הליכים.