בש"א 8624/10 מליכאל שרבט נ. שרבט שלום ואח'

הבקשה שלפניי היא להארכת מועד להגשת הליך-השגה על החלטה של בית המשפט המחוזי מיום 20.10.2010. טעם הבקשה: קיומו של "הליך תלוי ועומד".

המבקש מעוניין לחלץ מתוך כספת הסכם שנחתם לדבריו בין הצדדים. הוא הגיש בקשה בעניין זה לבית המשפט המחוזי בנצרת. בית המשפט (כבוד השופט א' אברהם) דחה את הבקשה בציינו, בין היתר, כי "העניין המובא בבקשה איננו מעניינו של הסכסוך המתנהל בפניי...". המבקש חפץ להשיג על החלטה זו אולם זאת רק לאחר שתינתן הכרעה בהמרצת פתיחה שהגיש לבית המשפט המחוזי מרכז, במטרה להביא לתוצאה דומה, קרי: הוצאת ההסכם הטמון בכספת.

המשיבים מתנגדים לבקשה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לא מצאתי מקום להארכת המועד המבוקשת. משנקבע בדבר-חקיקה מועד להגשת הליך-של-ערעור, נקודת המוצא היא כי יש לקיימו. ביסוד נקודת מוצא זו עומדים בין היתר שיקולים של יעילות, וודאות וסופיות, כמו-גם שיקולי שוויון בין בעלי-הדין. עם זאת, קיימות נסיבות שבהן מוצדק להאריך את המועד, ואחד השיקולים בכגון דא הוא קיומו של הליך תלוי ועומד באותו העניין – בין בערכאת הערעור בין בערכאה אחרת. הטעם לכך הוא שלעיתים ההכרעה בהליך התלוי ועומד עשויה לייתר את עצם הגשת הערעור או להשפיע באופן ממשי על תוכנו ועל דרך בירורו. בנסיבות אלה הארכת המועד עשויה גם להיטיב עם בעל הדין שכנגד, ולקדם מטרות ראויות כגון יעילות דיונית וחסכון של זמן שיפוטי. במקום שבו מוגשת הבקשה להארכת מועד בטרם חלוף התקופה הקבועה בדין להגשת הערעור, יש בכך כדי לחזק את עוצמת הבקשה שכן פנייה מוקדמת כזו מונעת מבעל-הדין שכנגד לפתח הסתמכות על סופיות ההליך.

עם זאת, טענה בדבר קיומו של הליך תלוי ועומד אין בה כדי להצדיק מניה וביה את הארכת המועד להגשת ההליך הערעורי. בהקשר זה יש לבחון את סוג ההליך התלוי ועומד, את דרך בירורו וכן את הזיקה שבינו לבין הליך הערעור. ככל שההשלכה הצפויה של ההליך התלוי ועומד על הליך הערעור גדולה יותר – מבחינת עצם הצורך בקיומו או מבחינת תוכנו והיקפו – כך תגבר הנטייה לראות בכך משום "טעם מיוחד" למתן הארכת מועד. זאת ועוד, יש לבחון את סיכויי ההליך התלוי ועומד. ככל שהסיכויים טובים יותר, מתעצמת ההצדקה למתן הארכת מועד. גם למימד הזמן יש נפקות: ככל שההליך התלוי ועומד מורכב יותר וההכרעה בו רחוקה, כך עלול להיווצר קושי בהארכת זמן בלתי-מוגבלת שמשמעותה קיום הליך ערעורי בעיכוב של חודשים ושנים (ראו בש"א 9159/04 חקשורי נ' בובליל (לא פורסם, 20.10.2004)).

בענייננו, אמנם מדובר על פני הדברים בהליך תלוי ועומד באותו עניין, אולם קיימים מספר שיקולים העומדים מנגד.

ראשית, ספק בליבי אם אמנם – כטענת המבקש – הבקשה שלפניי הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת הליך ההשגה. המבקש אינו מציין אם ההליך הערעורי המתאים במקרה זה, לפי שיטתו, הוא ערעור בזכות או בקשת רשות ערעור, ומבקש הארכת מועד להגשת "ערעור או בקשת רשות ערעור". ככל שמדובר בבקשת רשות ערעור – ואפשר בהחלט שכך הדבר, אם כי איני קובע מסמרות בהיעדר טענות מספקות לעניין זה – נראה כי המבקש איחר את המועד. לפי דברי המבקש הוא איתר את החלטת בית המשפט המחוזי ועיין בה ביום 24.10.2010. מניין 30 הימים ממועד זה חל בתאריך 23.11.2010, ואילו הבקשה שלפניי הוגשה ביום 24.11.2010.

מעבר לכך, המבקש עצמו טוען כי ההליך המתקיים בבית המשפט המחוזי מרכז הוא פועל יוצא של ההחלטה מיום 20.10.2010. לדעת המבקש, בית המשפט המחוזי בנצרת סבר כי שאלת חילוץ ההסכם מהכספת כלל אינה מעניינו, ועל בסיס זה – כך אליבא דהמבקש – הוגש ההליך הנפרד לבית המשפט המחוזי מרכז. אם כן, הבחירה לנקוט בהליך התלוי ועומד נשענת על הבנתו ופרשנותו של המבקש לגבי החלטה נשוא ההליך הערעורי, ובמצב דברים זה נוצר קושי לאפשר למבקש להקפיא את השגותיו על החלטה זו. בנסיבות המקרה, יתכן כי שיקולי יעילות דיונית וודאות מצדיקים לברר דווקא עכשיו את ההשגה על ההחלטה מיום 20.10.2010. עוד בהקשר זה, יש לציין כי בין הצדדים שוררת מחלוקת לגבי המשמעות של ההחלטה מיום 20.10.2010, ומחלוקת זו, כך נראה, עשויה להיות מובאת לפני בית המשפט המחוזי מרכז שידון בהמרצת הפתיחה. גם בכך יש כדי להעמיד בספק את השאלה אם רצוי להאריך את המועד להגשת ההשגה על ההחלטה מיום 20.10.2010, באופן שהשגה זו תתברר רק לאחר ההכרעה בהמרצת הפתיחה. לכל אלה יש להוסיף כי אין בידי להעריך בשלב זה את פרק הזמן שיידרש להכרעה בהליך התלוי ועומד, ולא מן הנמנע כי מדובר בתקופה לא מבוטלת. משמעות הדבר היא הארכה בלתי מוגבלת של המועד להגשת הליך ערעורי על החלטה שלפי תוכנה אפשר שלא תצריך בירור מורכב בבית משפט זה.

במצב דברים זה לא ראיתי לנכון להאריך את המועד להגשת הליך ההשגה על ההחלטה מיום 20.10.2010. לאור המועד שבו הוגשה הבקשה (לכל היותר מדובר באיחור של יום בודד), ולאחר ששקלתי את כלל הנסיבות, מצאתי לנכון לאפשר למבקש להגיש את הליך ההשגה תוך 7 ימים מעת המצאת החלטה זו, ולחייבו בשכר טרחת עורך הדין של המשיבים בסכום של 2,500 ₪.

יש להבהיר, כי בהחלטתי-זו קבעתי אך ורק כי יש להגיש את הליך ההשגה ולא לעכב עניין זה לתקופה ארוכה. לא קבעתי כי יש לברר את ההליך לגופו , בין היתר בשים לב לקיומו של הליך התלוי ועומד. ההכרעה בעניין זה תתקבל כמובן על-ידי המותב שידון בהליך, ולעניין זה שמורות לצדדים טענותיהם.