בש"א 8637/15 איציק דגן נ. פקיד שומה כפר סבא

1.בפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 28.8.2015, בו נדחה ערעור שהגיש המבקש על שומות מס הכנסה שהוציא לו המשיב לשנים 2007-2009.

בבקשה צוין כי פסק הדין הומצא לבא-כוח המבקש ביום 10.9.2015, ומכאן כי המועד האחרון להגשת הערעור חלף ביום 2.11.2015. הבקשה הוגשה ביום 15.12.2015, כחודש וחצי לאחר חלוף המועד להגשת הערעור. על פי הנטען בבקשה ובהשלמה שהוגשה בהתאם להחלטתי, המבקש ורעייתו התקשו להתמודד עם תוצאות פסק הדין, אשר השפיעו לרעה גם על מצבם הרפואי, והמבקש למעשה ניתק מגע מבאי כוחו, ורק סמוך לפני מועד הגשת הבקשה אזר כוח ופנה לבאי-כוחו על מנת שיסייעו לו בהגשת הערעור.

2.המשיב מתנגד לבקשה, ולאחר שעיינתי בכל החומר שבפניי, החלטתי לדחותה.

כידוע, וכפי שצוין בהחלטה שניתנה לפני מספר ימים בבית משפט זה:

"בקשה להארכת מועד להגשת ערעור משקפת את המתח בין אינטרס המבקש לברר את עניינו בבית המשפט לבין האינטרס של שמירת סופיות פסק הדין או ההחלטה. כאיזון בין דברים אלו, ניצב הכלל שלפיו הפונה לבית המשפט בבקשה להארכת מועד לנקיטת הליך ערעורי נדרש להצביע על "טעם מיוחד" שיצדיק לקבל את בקשתו באיחור (סעיף 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). (בש"מ 656/16 אזוב נ' יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ובניה - מחוז ירושלים , פסקה 6 (16.3.2016))".

המבקש לא עמד בנטל זה ולא הוכיח קיומו של "טעם מיוחד" המצדיק מתן ארכה.

הבקשה מבוססת כאמור על טיעונים הנוגעים למצבם הרפואי והנפשי של המבקש ושל רעייתו. ואולם, בצדק ציין המשיב כי אין באישורים הרפואיים אשר צורפו לתמיכה בנטען כדי להעניק הסבר הולם לאיחור הניכר בהגשת ההליך. המבקש הציג "אישורי מחלה" לפרק הזמן שבין 1.10.2015 ועד ליום 20.11.2015. כלומר, בכל מקרה אין הסבר לכך שהמבקש לא פעל להגשת ההליך בין המועד בו נודע לו על פסק הדין (סמוך לאחר יום 10.9.2015) ועד לסוף חודש ספטמבר 2015, או מדוע הוגשה הבקשה כמעט חודש לאחר היום האחרון הנקוב באישור המחלה. כמו כן, אין ב"סיכום מידע רפואי" מיום 7.12.2015, בעניינו של המבקש ובעניינה של אשתו, כדי ללמד על התדרדרות במצבם הרפואי דווקא לאחר מועד הידיעה על פסק הדין (ויוער כי גם לפי הנטען בבקשה מדובר במצב רפואי מתמשך) או על כך שמצבו של המבקש היה כזה שלא איפשר לו לתקשר בשום צורה עם באי-כוחו ולבקש מהם להגיש לפחות בקשת ארכה קצרה, טרם חלוף המועד להגשת הערעור. עוד יצוין כי לעניין המצב הנפשי הנטען לא הוצגה כל אסמכתא (ובתצהיר יועץ המס אשר ציין כי גם עימו ניתק המבקש מגע, אין די בהקשר זה). כן יש להוסיף כי בהשלמה מטעם המבקש עמד בא-כוחו על כך שמספר ימים לאחר מועד המצאת פסק הדין לידיו מסר עותק של פסק הדין למבקש "והובהרו לו האפשרויות העומדות לזכותו, ובכלל זה הגשת ערעור על פסק הדין" (וכך צוין גם בתצהירו של המבקש). כלומר, המבקש ידע כי עומדת לו זכות ערעור על פסק הדין וכן על פרק הזמן הנתון להגשתו, אך לא פעל לעשות כן מבעוד מועד, וכאמור - באישורים שצורפו אין כדי להרים את הנטל להוכיח כי לא היה באפשרותו לפעול להגשת הערעור.

כמו כן, באי-כוח המבקש ציינו כי לא הצליחו ליצור קשר עם המבקש עד לפנייתו אליהם "בסמוך להגשת הבקשה המקורית". לא צוין באיזה תאריך מדויק פנה המבקש לבאי-כוחו, ועל כן לא ניתן לבחון האם גם בין מועד הפניה לבין מועד הגשת הבקשה נפל שיהוי בהתנהלותם (ואשוב ואזכיר כי המועד האחרון הנקוב על אישור המחלה הוא כמעט חודש לפני מועד הגשת הבקשה).

מטעמים אלו איני סבורה כי המבקש הרים את הנטל להוכיח קיומו של "טעם מיוחד" המצדיק ליתן לו ארכה ממושכת, כפי שהתבקשה, להגשת הערעור, ועל כן, ומבלי שנעלמה מעיני התוצאה של החלטה זו עבור המבקש, דין הבקשה להידחות. נוכח מסקנה זו התייתר הצורך להדרש לטענת המשיב לפיה האיחור בהגשת ההליך אף ארוך מזה הנטען (וזאת כיוון שמאתר "נט המשפט" עולה כי פסק הדין הומצא לבאי-כוח המבקש עוד ביום 6.9.2015).

הבקשה נדחית אפוא.

בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.