בש"א 8707/05 לילי שם טוב נ. הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ

ערעור על החלטת כב' הרשם ע' שחם מיום 11.8.2005, במסגרתה התקבלה בקשת המשיב לעיכוב ערבות בנקאית במסגרת ע"א 8759/03.

1.המערערת הגישה לבית המשפט המחוזי בירושלים בקשה לקבלת סעד הצהרתי בדבר בטלותה של משכנתא שנרשמה לטובת המשיב (להלן:"הבנק") על שני קוטג'ים שבבעלותה, וכן בדבר בטלותם של הסכם הסדרת חוב שנחתם בינה לבין הבנק, שתי הלוואות שנטלה ופעולה של העברת כספים מחשבונה לחשבונו של בעלה שנעשתה, לטענתה, ללא אישורה.

2.ביום 29.7.2003 דחה בית המשפט המחוזי את התובענה, אולם נענה ביום 10.9.2003 לבקשתה של המערערת לעכב את ביצוע פסק הדין עד למתן החלטה בערעור, תוך שהוא מתנה זאת בהפקדת סכום של 850,000 ש"ח או ערבות בנקאית אוטונומית. בקשתה של המערערת מבית משפט זה ליתן לה רשות ערעור על החלטתו זו של בית המשפט המחוזי, נדחתה ביום 12.2.04 (רע"א 8760/03).

3.בינתיים, הגישה המערערת (ביום 29.9.2003) ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא, הוא ע"א 8759/03, לבית משפט זה. במסגרת ההליך הגישה המערערת בקשה לעיכוב הליכי המימוש של קוטג' בו היא מתגוררת עם ילדיה. בהחלטתו מיום 17.3.2004 קיבל בית המשפט (השופט א' גרוניס) את בקשתה של המערערת באופן חלקי, כך שהליכי מימוש המשכנתא יעוכבו, וזאת בכפוף להפקדת סכום של 500,00 ש"ח או ערבות בנקאית אוטונומית לטובת הבנק לשם פיצוי במקרה של דחיית הערעור.

4.ביום 24.11.2004 נדחה הערעור על ידי בית משפט זה (כב' השופטים א' פרוקצ'ה, א' גרוניס וע' ארבל) וסמוך לאחר מכן, ביום 26.12.2004 הגיש הבנק בקשה לחילוט הערבות שהפקידה המערערת. בית המשפט (כב' הרשם ע' שחם) דחה את הבקשה והפנה את הבנק לשטוח טענותיו בפני בית המשפט המוסמך, בין היתר, משום שנתגלעו מחלוקות עובדתיות בין הצדדים בנוגע לשאלת נזקו (אם בכלל) של הבנק. עוד קבע הרשם כי במידה ולא יגיש המשיב בתוך 3 חודשים תובענה, כאמור, יוחזרו למערערת כספי הערבות.

5.ביום 7.6.2005 הגיש המשיב לבית המשפט השלום בירושלים תובענה בסדר דין מקוצר על סך 434,836 ש"ח בגין נזקים שנגרמו לו ובד בבד, ביום 9.6.2005, הגיש לבית משפט זה "הודעה ובקשה" במסגרתה הודיע על הגשת התובענה האמורה וביקש את עיכוב הערבות עד לתום ההליכים בבית משפט השלום.

6.ביום 11.8.2005 קיבל כב' הרשם ע' שחם את בקשת המשיב. בהחלטתו קבע:

"בפניי בקשה להורות על עיכוב הערבות הבנקאית שהופקדה בתיק זה, בהמשך להגשת תביעה לבית משפט השלום, על יסוד הערבות האמורה. המערערת מתנגדת לבקשה, בטעמים הנוגעים לגופה של התובענה שהוגשה בידי המשיב. בתגובת המערערת מועלות, לעניין זה, טענות שונות, לרבות ביחס לסכום התביעה שהוגשה בידי המשיב, וביחס לקשר הסיבתי בין הצו שניתן בהליך שבכותרת ובין הנזק הנטען על ידי המשיב. טענות אלה, מקומן בעת בירור התובענה לעיצומה, ואין זה ראוי או סביר כי אדרש אליהן במסגרת ההליך שבכותרת. במצב דברים זה, אני נעתר למבוקש, ומורה על עיכוב הערבות הבנקאית שהופקדה בתיק זה, עד לסיום ההליכים בתובענה שהוגשה לבית משפט השלום. יובהר, כי אין בהחלטה זו כדי לחוות דעה ביחס להליכים בבית משפט השלום."

על החלטתו זו הערעור שלפני.

טענות הצדדים

7.טענתה העיקרית של המערערת היא כי ראוי שבית המשפט הדן בנזקים לגופם, יהא זה שיקבע את גובה הערבות, קרי בית משפט השלום בפניו מתנהל כיום ההליך. עוד טוענת היא כי ניסיון החיים מלמדינו שתובענות יכולות להימשך זמן רב וכי אין להתיר את עיכוב הערבות העומדת על 500,000 ש"ח עד לסיום ההליך שעה שחלוף הזמן מעצים את נזקיה. יתר טענותיה של המערערת, טענות עובדתיות הן וצדק כב' הרשם בציינו כי "טענות אלה, מקומן בעת בירור התובענה לעיצומה".

8.בתגובתו לנטען, חוזר הבנק ופורש את השתלשלות העניינים וטוען, בדומה למערערת, טענות עובדתית שהליך זה אינו המסגרת הראויה לדון בהן. מרבית תגובתו של הבנק מכוונת כנגד ריבוי ההליכים, לכאורה, אותם ניהלה המערערת כנגד הבנק. בנוסף, טוען הבנק כי משמעות קבלת הערעור היא הפיכת בית משפט השלום לערכאת ערעור על בית משפט זה וביטול החלטתו של השופט גרוניס.

דיון

9.לא ראיתי מקום להתערב בהחלטת הרשם. תכלית הערבות שהפקידה המערערת היא הבטחת נזקי המשיב (ראו בהרחבה ע"א 732/80 מיכאל ארנס נ' בית אל זכרון יעקב, פ"ד לח (2) 645 (1984)). אם מפנה בית המשפט את הענין להתדיינות נוספת תקפה הערבות עד להכרעה בהתדיינות. ערעורה של המערערת לבית משפט זה נדחה, ולכאורה יש טעם בטענת המשיב כי נגרם לו נזק (של ריבית על החוב) מעיכוב המכירה. שאלת היקף הנזק (אם בכלל) תלויה ועומדת בבית המשפט השלום, ואין מקום לדון בה בהליך זה, במקביל לבית משפט השלום.