בש"א 8756/14 פלס אסתר נ. יורם עמרם

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 27.10.2014 (ה"פ 26896-07-13). המשיב מתנגד לבקשה.

בקשת הארכה המקורית אשר הוגשה על ידי המבקשים כללה נימוק כללי ולקוני לעניין הצורך בהארכת מועד, והיא אף לא נתמכה בתצהיר. משכך, איפשרתי למבקשים - לפנים משורת הדין - להשלים את בקשתם, והם אכן עשו כן. בגדר הבקשה המשלימה ציינו המבקשים, כי הארכה דרושה להם משני טעמים עיקריים: האחד, ניתוח רפואי אותו ביצע המבקש 2 בסמוך לפני מתן פסק הדין, ואשר בעתיו היה מרותק לביתו במהלך השבוע וחצי הראשונים שלאחר המצאת פסק הדין; והשני, הצורך לאתר בא כוח חדש אשר ייצג את המבקשים בהליך הערעור, כמו גם הזמן אשר נדרש לבא הכוח החדש ללמוד את התיק ולהכין את הערעור. הבקשה המשלימה נתמכה בתצהיר (אם כי לטענת המשיב, התצהיר לא הומצא לידיו).

הכללים הנוהגים ביחס להארכת מועד להגשת הליכים ערעוריים ידועים ומוכרים, ואיני רואה צורך לחזור עליהם. די שאציין, כי מתן ארכה להגשת ערעור או בקשת רשות ערעור מותנית ב"טעם מיוחד" (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984); וכי שא לת קיומו של "טעם מיוחד" כאמור נבחנת בהתאם לנסיבותיו הפרטניות והכוללות של כל מקרה ומקרה, ולאיזון הראוי בין השיקולים השונים ( ראו, בר"מ 6094/13 מדהנה נ' המשרד לקליטת עליה (10.12.2013)).

בענייננו, הנסיבות הרפואיות הנזכרות בבקשה המשלימה מתייחסות אך לתקופה קצרה יחסית מתוך פרק הזמן הכולל להגשת הערעור, ורק לאחד מבין שני המבקשים (מה גם שהן לא נתמכו באסמכתאות כלשהן). ניתן אף לתהות מדוע חלפו כמעט שלושה שבועות בין המועד שבו התאפשר למשיב 2 לצאת מביתו (20.11.2014), לבין המועד שבו התייצבו המבקשים במשרדו של בא כוחם הנוכחי על מנת שייצגם בערעור (9.12.2014). עם זאת, מהשתלשלות האירועים המתוארת עולה כי המבקשים לא זנחו את הליך הערעור, ואף לא התרשמתי כי אופן התנהלותם מעיד על זלזול בסדרי הדין. לנתון זה מצטרפים שני שיקולים אשר תומכים במתן הארכה המבוקשת: ראשית ,

בקשת הארכה הוגשה בתוך המועד להגשת הליך ערעורי. כידוע, פנייה לבית המשפט בבקשת ארכה בתוך התקופה הקבועה בדין מאיינת התגבשותה של הסתמכות על סופיות ההחלטה עליה מבקשים להשיג, ומהווה שיקול בעל משקל בבחינת בקשות להארכת מועד. שנית , ההליך אשר מתבקשת ארכה להגשתו הינו ערעור בזכות (להבדיל מבקשת רשות ערעור), ובכגון דא ראוי ליתן משקל מוגבר לזכות הגישה לערכאות.

על רקע האמור לעיל, דומני כי האיזון הראוי בנסיבות העניין נעוץ במתן אפשרות להגשת הערעור תוך פרק זמן קצר וקצוב, אך זאת בכפוף לחיובם של המבקשים בשכר טרחת עורך דין בסך 2,000 ₪ לטובת המשיב בגין ההליך שלפניי. מובהר, כי חיוב זה יוותר על כנו בין אם יוגש הערעור בסופו של יום ובין אם לאו.

המבקשים יהיו רשאים, איפוא, להגיש את הערעור תוך 10 ימים מיום המצאת החלטה זו, בכפוף לכך שימציאו למזכירות, בעת ההגשה, אישור על תשלום סכום ההוצאות הנזכר לעיל. דבר הארכה יצוין בפתח ההליך, ככל שיוגש, והחלטתי זו תצורף כנספח.