בש"א 8798/06 עז' המנוח סלים עזרא שעיה ז"ל נ. האפוטרופוס לנכסי נפקדים ואח'

לפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור.

1.ההליך שבכותרת נסוב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה אשר עסק בתוצאות ביטולו של פסק דין בעקבות הצגת ראיות חדשות. על פסק הדין הוגש ערעור בע"א 8929/06 על ידי משיבים 3,4 ו-5. המבקש הגיש ערעור שכנגד. ב"כ המבקש מבהיר כי לדעתו הערעור שכנגד הוגש כדין. אולם, לטענתו, אם תעלה טענה לפיה לא כך הדבר, ואם תתקבל הטענה, אזי ימצא המבקש (המערער שכנגד) כמי שהפסיד את זכותו להגיש ערעור. בנסיבות אלה, בקשתו היא כי המועד להגשת ערעור יוארך לפרק זמן של 7 ימים לאחר מתן ההחלטה, אם תהייה כזו, כי הערעור שכנגד הוגש שלא כדין. המשיבה 1 מותירה את ההחלטה לשקול דעת בית המשפט. המשיבים 2-4 מתנגדים לה. לטענתם, הערעור שכנגד הוגש שלא כדין. יחד עם זאת, המשיב 2 אינו מתנגד שתינתן למבקש ארכה קצרה לצורך הגשת ערעור עצמאי מטעמו.

2.המועד להגשת ערעור קבוע בחיקוק ולפיכך נדרש "טעם מיוחד" על מנת להאריכו (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). איני סבורה כי חשש מפני מחיקת ערעור שכנגד מהווה טעם מיוחד המצדיק מתן ארכה להגשת ערעור. אם מתעורר חשש בלבו של צד להליך לגבי אפשרותו להגיש ערעור שכנגד, והמועד להגשת ערעור טרם חלף, יתכבד ויגיש במקביל ערעור עצמאי בתוך המועד הקבוע בדין. כמו כן, ברי שאין מקום להיעתר לבקשה להאריך מועד להגשת ערעור עד למועד בלתי ידוע והיפותטי בעתיד בו אחד הצדדים האחרים לתיק יחליט להגיש בקשה למחיקת הערעור שכנגד, והבקשה אכן תתקבל. יחד עם זאת, בשים לב לכך שהצדדים הביעו עמדתם לגבי ההליך שהוגש על ידי המבקש, אזי מטעמי יעילות אדרש גם לסוגיה זו. הווי ידוע, כי ערעור שכנגד הוא מקבילו של הערעור שכבר הוגש והוא יכול להיות מופנה רק כנגד העילות המונחות ביסודו של הדיון במסגרת הערעור הראשי (ראו: בש"א 4691/91

מדינת ישראל נ' אוזן , פ"ד מה(5) 695; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי

(מהדורה 7, בעריכת ש' לוין, 1995) 844). כמו כן, ערעור שכנגד לא יכול להיות מופנה נגד בעל דין שלא ערער (בש"א 4691/91 הנ"ל). בנסיבות העניין, נקל לראות כי הערעור שכנגד אשר הוגש על ידי המבקש אינו עומד, ברובו, באמות מידה אלה. הערעור שהוגש מטעם המשיבים 3-5 יוחד כל כולו כנגד החלטת בית משפט קמא לדחות את התובענה שהוגשה נגד המשיבה 1 בעילת רשלנות. לעומת זאת, סעיפים 1-13 לערעור שכנגד נסובים על עילות שונות לחלוטין. כך, לדוגמא, דן הערעור שכנגד בשאלה האם המניות נשוא המחלוקת הוחזקו כבטוחה בלבד לתשלום חוב או מכוח בעלות קניינית בהן; האם היה מקום לבטל את הסכם הפשרה בין הצדדים וכיוצא באלה סוגיות שאין להן דבר עם העילה העומדת בבסיס הערעור, שעניינה, כאמור, התרשלותו הנטענת של המשיב 1. סעיפים 14-15 לערעור שכנגד מופנים נגד המשיב 1, אשר לא הגיש ערעור מטעמו, ולפיכך גם לטענות הכלולות במסגרתם אין מקום במסגרת ערעור שכנגד. רק לאמור בסעיף 16 לערעור שכנגד, אשר במסגרתו נטען שיש לייחס התרשלות למשיבים 3-5, ישנה זיקה מספקת לערעור שהוגש מטעמם.

במצב דברים זה, אני מאפשרת למבקש להגיש ערעור שכנגד מתוקן, אשר יתייחס לעילות המונחת ביסודו של הערעור ולחילופין, בשים לב לכך שהבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד להגשת ערעור, אני מאפשרת למבקש להגיש ערעור מטעמו והכול תוך 10 ימים מעת המצאת החלטה זו.