פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בש"א
8906/99
בפני:
כבוד הרשם אמיר זולטי
המערער
:
יצחק
אבנון
נגד
המשיבים
:
1.
פייג אריאל ופרץ שמעון
2.
הועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה
3.
ועדת משנה להתנגדויות פורמלי
4.
הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז חיפה
פורמלי
הוגש הליך
בשם
המשיב: עו"ד משה טמבור
החלטה
בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות לערער על החלטה אחרת של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ב' גילאור) בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, כמשמעותו בסעיף 255א (א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה1965-.
1.ההחלטה נשוא הבקשה ניתנה ביום 24.11.99, לאחר שביום 31.10.99 נתן בית המשפט המחוזי את פסק דינו בעתירה המנהלית. עניינה של ההחלטה מיום 24.11.99 הוא בבקשות שונות שהגיש המבקש: להארכת תוקפו של צו מניעה זמני, שהוארך על ידי בית המשפט המחוזי בפסק דינו מיום 31.10.99 ב- 45 יום, להשבת ערובה שהפקיד המבקש ולנקיטת סנקציות נגד המשיבים 1, לפי פקודת בזיון בית משפט - עקב הפרה נטענת של צו המניעה הזמני. שלוש הבקשות נדחו והמבקש חוייב בהוצאות המשיבים 1 בסך 5,000 ש"ח.
2.לטענת המבקש נמסרה ההחלטה האמורה לבאת כוחו ביום 26.11.99. זו הודיעה לו על דבר ההחלטה טלפונית בו ביום ושלחה לו העתק ממנה, אותו קיבל ביום 2.12.99. המבקש מוסיף וטוען, כי באת כוחו הודיעה לו, כי לא תוכל לייצגו בפנייה לבית המשפט העליון והוא, מצידו, פנה למזכירויות בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון בבקשה לקבל מידע על אפשרויות הערעור, אך פניו הושבו ריקם. משהגיע לבית המשפט העליון ביום 13.12.99 נאמר לו, כי עמדו לרשותו רק שבעה ימים להגשת בקשת רשות הערעור וכי המועד חלף. לטענת המבקש, טובים סיכוייו בבקשת רשות הערעור ואין לחסום בפניו את הדרך, על שום שמפאת בעיות פרוצדורליות וכספיות לא עלה בידו להגיש את בקשת רשות הערעור במועד.
3.המשיבים 1 מתנגדים לבקשה. לטענתם, הטריד אותם המבקש בהליכים רבים ומקבילים וכשל בכולם. עוד טוענים המשיבים, כי המבקש עצמו מודה כי ההחלטה נשוא הבקשה הומצאה לבאת כוחו ביום 26.11.99 והוא היה מודע לתוכנה עוד באותו מועד. בהתייחסם לטענת המבקש בדבר אי ידיעתו אודות המועדים להגשת בקשת רשות הערעור, טוענים המשיבים, כי המבקש מתדיין רבות בערכאות השונות ובקי בסדריהן, מה גם שהיה מיוצג ויכול היה לברר עם באת כוחו או עם כל משפטן אחר את המועדים הרלוונטיים. עוד טוענים המשיבים, כי סיכויי בקשת רשות הערעור קלושים, הואיל והיא מתייחסת ביסודה להחלטות שלובנו הן בבית המשפט המחוזי והן בוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה ועוסקת בפסיקת הוצאות שערכאת ערעור אינה נוהגת להתערב בהן.
4.דין הבקשה להידחות. תקנה 18 (א) לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בעתירות לבית משפט לעניינים מנהליים), התשנ"ו1996- (להלן: "התקנות") קובעת מועדים קצרים במיוחד לערעורים ולבקשות רשות ערעור על החלטות ופסקי דין שנתקבלו על ידי בית משפט לעניינים מנהליים. אין להניח כי קביעה זו היא אקראית או שרירותית (והשוו: בש"פ 544/88 חזקי נ' פנחסי , פ"ד מ"ב(3) 795, 798; וראו גם: בש"א 4719/93 HER MAJESTY THE QUEEN IN RIGHT OF CANADA
נ' ריינהולד ואח' , פ"ד מ"ז(5) 646, בעמ' 650 - 651; בש"א 5720/95 יעקובי נ' יעקובי , לא פורסם; בש"א 486/99 עו"ד דב שלמון נ' עזבון המנוח נאסאן יעקב רובין ז"ל , לא פורסם). כידוע, עוסקים בתי המשפט המנהליים בהליכים שנדונו עד לא מכבר בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק - כערכאה ראשונה ואחרונה (וראו: בג"צ 991/94 יוסף גיל
נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים , לא פורסם; בג"צ 1921/94 סוקר ואח' נ' הוועדה לבנייה למגורים ולתעשיה, מחוז ירושלים ואח' , פ"ד מ"ח(4) 237). יצירתם של בתי המשפט לעניינים מנהליים (במסגרת חוק התכנון והבניה (תיקון מס' 43), התשנ"ה1995- הביאה להפיכת בית המשפט המחוזי לערכאה ראשונה לעניין עתירות מנהליות והפכה את ההליך המנהלי להליך דו שלבי. מטבע הדברים מאריך הדיון הדו-שלבי את תקופת אי הוודאות בפניה ניצבים גופי תכנון, יזמים וכל בעל עניין אחר בהליך התכנוני. מטעם זה קוצבת תקנה 3 לתקנות מועדים קשיחים להגשת עתירה מנהלית - להבדיל מן ההסדר הנוהג בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק (וראו: ש' רויטל "תיקון 43 לחוק התיכנון והבניה - האם מהפך בדיני-התיכנון?", משפטים כז (תשנ"ז) 411-383). מטעם זה נקצבו גם מועדי הערעור הקבועים בתקנה 18 האמורה. אי לכך, יחולו הוראות תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- על ענייננו (מכח תקנה 19 (ה) לתקנות) ביתר שאת.
5.המבקש לא הציג כל "טעם מיוחד" להשתהותו בהגשת בקשת רשות הערעור. דבר מתן ההחלטה נודע לו מיד ביום בו הומצאה לבאת כוחו דאז. כמי שהיה מיוצג במסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי, לא היה דבר שמנע ממנו לפנות לאלתר לבאת כוחו ולברר עמה (או עם כל משפטן אחר) את זכויותיו הדיוניות - אפילו לא התכוונה זו להמשיך ולייצגו. אי ידיעה ואפילו טעות לעניין המועד החל אינה יכולה לשמש "טעם מיוחד" להשתהותו זו. (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, בעריכת ד"ר ש. לוין), עמ' 891; בש"א 169/87 וינשטין נ' הפועלים ליסינג בע"מ , פ"ד מא (4) 785, 787; וכן בש"א 5469/85 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' מור , פ"ד מח (5) 834). כאמור - מקל וחומר שכך הם פני הדברים בהליך כעתירה מנהלית, שתכליתו להביא לבירור יעיל ומהיר ככל האפשר.
הבקשה להארכת מועד נדחית איפוא.
ניתנה היום, כ"ה בניסן תש"ס
(30.4.00).
אמיר
זולטי, רשם
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
99089060.
O02