בש"א 891/12 מ.ב. נ ניהול מסעדות בע"מ נ. האוניברסיטה העברית בירושלים

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט י' ענבר) מיום 18.12.2011. אין חולק לפניי כי מדובר בהחלטה "דו-פרצופית" במהותה: מחד גיסא, היא מהווה "פסק-דין" עבור המבקשת, בקובעה כי לא נכרת חוזה מחייב בינה לבין המשיבות 1-2, באופן השולל מן המבקשת עילת תביעה מטעמה. מאידך גיסא, היא מהווה "החלטה אחרת" עבור המשיבה 3, בקובעה כי נכרת חוזה מחייב בינה לבין המשיבות 1-2, וכי חוזה זה לא הופר על-ידי המשיבה 3, ואף אם הופר - הרי הוא בוטל שלא כדין. בהמשך לכך, נקבעה ישיבת קדם-משפט לצורך קביעת מתכונת המשך שמיעת התיק בבית-המשפט קמא.

בבקשה שלפניי, עותרת המבקשת להארכת מועד להגשת ערעור מטעמה עד 45 ימים מעת מתן פסק-דין סופי על-ידי בית-המשפט המחוזי. המשיבות 1-2 מתנגדות לבקשה.

דין הבקשה להארכת מועד להתקבל. ראשית , הבקשה הוגשה בתוך המועד הקבוע לכך בדין, ולפיכך לא נוצרה פגיעה בצפיית המשיבות לסופיות הדיון בינן לבין המבקשת. שנית , מטיעוני המבקשת עולה כי קיימת אפשרות לפיה לאחר מתן פסק-דין סופי בבית-המשפט קמא, תוותר המבקשת על הגשת ערעור לבית-משפט זה. יוער כי אף אם יתברר בסופה של דרך כי המבקשת מעוניינת לערער (לדברי המבקשת, היא תגיש ערעור מטעמה אם המשיבות 1-2 יערערו על הקביעה כי נכרת הסכם מחייב בינן לבין המשיבה 3), כי אז יעיל יותר כי ערעורי הצדדים יתבררו יחדיו. זאת, בהתחשב בכך שמדובר באותה מסכת עובדתית (בלא שנעלם מעיניי כי המבקשת והמשיבה 3 הן בעלות אישיות משפטית נפרדת וכי הן פעלו בזמנים שונים). יוצא, אפוא, כי בבקשת האורכה שלפניי טמונה יעילות דיונית אפשרית המצדיקה את הארכת המועד (לכך שהליך תלוי ועומד עשוי להקים בנסיבות מתאימות "טעם מיוחד" להארכת מועד מטעמי יעילות דיונית, ראו למשל: בש"א 9159/04 חקשורי נ' בובליל (לא פורסם, 20.10.2004)). יוער כי המשיבות לא העלו טעם נגדי ממשי המצביע על פגיעה מהותית בהן אם תתקבל בקשת האורכה. עוד יצוין כי אין בהחלטתי זו כדי להביע כל עמדה בדבר סיכויי הערעור מטעם המבקשת, אם וככל שיוגש בעתיד.

אשר על כן, הבקשה להארכת מועד מתקבלת. המבקשת רשאית להגיש ערעור מטעמה תוך 45 ימים מיום מתן פסק-דין סופי על-ידי בית-המשפט המחוזי. ככל שיוגש הערעור, תציין המערערת את דבר האורכה בפתח הודעת הערעור מטעמה, ותצרף עותק מהחלטתי זו אליה.