בש"א 8920/21 שלמה נחמיאס נ. כב' השופט בדימוס אורי גורן

1.

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת הליך ערעורי על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט ע' ניר נאוי ) בה"פ 29126-10-20, בגדרו נדחתה על הסף התובענה שהגיש המבקש כנגד המשיבים.

2.

פסק הדין נושא הבקשה שלפניי ניתן ביום 4.7.2021. ביום 9.11.2021 הגיש המבקש ערעור על פסק הדין ( ע"א

7629/21 ). המשיבים 3 ו-7-5 עתרו למחיקת הערעור על הסף בשל איחור בהגשתו. ביום 13.12.2021 התקבלה הבקשה בפסק דינו של כב' הרשם ר' גולדשטיין , אשר הורה על מחיקת הערעור על הסף. עם זאת נקבע כי אין במחיקת הערעור כדי למנוע מהמבקש להגיש בקשה ערוכה כדין להארכת מועד. בהמשך לכך הוגשה הבקשה שלפניי ביום 28.12.2021.

3.

בבקשה טוען המבקש כי סבר בטעות שפסק הדין נושא ההליך הנוכחי נמסר לו ביום 22.7.2021. לטענת המבקש, בשל גילו (85) והואיל והוא סובל מבעיות זיכרון וראייה, נמנע ממנו לקרוא את פסק הדין והוא עשה כן רק כשמצבו הוטב. לפי הטענה, כאשר התבקש על ידי בא-כוחו הנוכחי (שאינו אותו עורך דין שייצג אותו בבית המשפט קמא) לציין את המועד שבו קיבל את פסק הדין, סבר המבקש על פי זכרונו כי זה התקבל אצלו ביום 22.7.2021 וכך מסר לבא כוחו. המבקש טען כי מצבו הרפואי האמור מהווה "טעם מיוחד" המצדיק את הארכת המועד. המבקש העלה טענות שונות לגופו של פסק הדין, ומדוע יש לאפשר לו לערער על הקביעות של פסק הדין ועל עניינים שונים שלטענתו לא נדונו בפסק הדין ביחס למשיב 1. המבקש צירף לבקשה אישורים רפואיים לתמיכה בטענה באשר למצבו הרפואי.

המשיבים מתנגדים לבקשה.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות המשיבים הגעתי לכלל מסקנה לפיה דין הבקשה להידחות. תקנה 137(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין ) קובעת כי המועד להגשת ערעור בזכות או בקשת רשות ערעור הוא שישים ימים מיום המצאת ההחלטה השיפוטית נושא ההליך הערעורי. בהתאם לתקנה 176(ב) לתקנות סדר הדין, כדי להאריך מועד זה על המבקש להצביע על "טעם מיוחד" לכך. לא מצאתי כי המבקש הוכיח קיומו של טעם מיוחד.

טענתו המרכזית של המבקש היא כי בשל מצבו הרפואי הוא טעה לחשוב שראה את פסק הדין ביום 22.7.2021 ולא במועד קודם לכך. טענה זו מוקשית. ראשית , המבקש צירף לבקשה מספר אישורים רפואיים המעידים אמנם על ירידה בזיכרון ועל בעיות ראייה, אולם כל המסמכים הרפואיים הם מחודשים אוקטובר ונובמבר 2021. על כן, אין בהם כדי להעיד על מצבו הרפואי של המבקש מיום 4.7.2021 (אז ניתן פסק הדין) ועד מועד הגשת הערעור (שנמחק). בנסיבות אלה, גם אם במקרים מסוימים הוכרו מחלה של המבקש או בא כוחו כמקימים "טעם מיוחד" להארכת מועד (ראו, למשל, בש"א 7814/19

כהן נ' איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ, (27.11.2019)), בעניין הנוכחי אין באישורים הרפואיים כדי להצביע על כך שהמצב הרפואי הנטען החל סמוך לאחר מתן פסק הדין.

שנית , גם בהנחה שמצבו הרפואי של המבקש גרם לכך שסבר בטעות שהמועד שבו נמסר לו על פסק הדין הוא ביום 22.7.2021, אין בכך כדי להשפיע על העובדה כי, כפי שטענו המשיבים בתגובותיהם, פסק הדין הומצא לבא כוחו של המבקש דאז באמצעות "נט המשפט" ביום שבו ניתן (4.7.2021) בדרך של "הודעה באתר". עניין זה לא נסתר על ידי המבקש, והוא לא התייחס אליו בבקשתו הנוכחית (וזאת על אף שטענה זו הועלתה על ידי המשיבים עוד בבקשתם לדחיית הערעור שהוגש באיחור). בנוסף, כפי שטען המשיב 2, פסק הדין גם הומצא על ידו לבאי-כוח הצדדים, לרבות בא-כוח המבקש באותה עת, בהודעת דואר אלקטרוני, ביום 4.7.2021. בנסיבות אלה, המצאת פסק הדין לידי בא כוחו של המבקש כמוה כהמצאה למבקש, ולכן, וללא תלות במצבו הרפואי של המבקש, יש לראות את מועד ההמצאה לבא-כוח המבקש דאז כמועד שממנו מתחיל מניין הימים להגשת הליך ערעורי. בהקשר זה חשוב להבהיר כי המבקש לא טען שבשל מצבו הרפואי לא התאפשר לו לקבל החלטה באשר לעצם הגשת הערעור או כי האיחור נבע מחילופי ייצוג. הטענה לעניין המצב הרפואי התייחסה למועד ידיעתו על פסק הדין בלבד. בהתחשב בעובדה שהמערער מיוצג גם בהליך הנוכחי, ברי כי בחינת מועד המצאת פסק הדין אינה יכולה להתבסס על זכרונו של המבקש בלבד.

במכלול הטעמים שלעיל, לא מצאתי כי עלה בידי המבקש להוכיח קיומו של טעם מיוחד המצדיק את הארכת המועד. במיוחד הדברים אמורים שעה שהבקשה להארכת המועד הוגשה רק לאחר שהמבקש הגיש ערעור על פסק הדין, שנמחק בעקבות בקשת המשיבים. בנסיבות אלה, דין הבקשה להידחות ללא צורך להיזקק לסיכויי הערעור.