בש"א 8952/99 שרה רוזנטל נ. מוסך השלושה חדרה בע"מ

1.רכבה של המבקשת נפגע כאשר עלה על אבן שפה. הרכב נגרר למוסך המשיבה ונבדק על ידי שמאי מטעם החברה המבטחת את הרכב בביטוח מקיף (איילון חברה לביטוח בע"מ)(להלן: המבטחת). השמאי קבע כי התיקון שיש לבצע אינו מכוסה על פי הפוליסה. בעלה של המבקשת ביקש כי שמאי שני יבדוק את הרכב. השמאי השני, הוציא דו"ח שונה מזה של השמאי הראשון, על פיו יש לבצע שורה של תיקונים, המכוסים על ידי הפוליסה. הרכב תוקן על פי הוראות השמאי השני, אך לאחר זמן קצר, נתגלו בו נזקים נוספים. המבקשת טענה, כי נזקים אלה נגרמו עקב הטיפול הרשלני שביצעה המשיבה בתיקון הראשון, ומשלא נענו פניותיה למשיבה, הגישה תביעה כנגדה לבית המשפט לתביעות קטנות בחדרה. בית המשפט לתביעות קטנות קיבל את התביעה ביום 20.6.99 ופסק למבקשת פיצוי בסך 14,260 ש"ח, בתוספת ריבית והצמדה. בית המשפט קבע, כי המבקשת לא ידעה כי התיקון שהציע השמאי השני הינו בעל סיכויי הצלחה נמוכים יחסית, בהשוואה לתיקון שהציע השמאי הראשון. לפיכך נקבע, כי אין להטיל עליה אחריות כמי שבחרה את התיקון הפחות יעיל, כדי שינתן לה שיפוי מידי המבטחת.

2.המשיבה הגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, וביום 10.11.99, לאחר שעיין בבקשה ובתגובת המבקשת, החליט בית המשפט לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור עצמו, וקיבל את ערעור המשיבה. הגם שבית המשפט דחה בפסק דינו את נימוקי הערעור של המשיבה, הרי שנקבע כי המשיבה פעלה לפי הוראות השמאי השני, שנחזו כהוראות פרי רצונה של המבקשת. לפיכך, משבחרה המבקשת בתיקון חלופי, כדי שיחסה התיקון תחת כנפי הפוליסה, הרי שאין מקום להלין על המשיבה, שפעלה לפי הוראותיה.

3.לפני מונחת בקשת רשות ערעור על החלטה זו של בית המשפט המחוזי. תחילה המערערת טוענת כי לא היה מקום ליתן רשות ערעור, שכן אין המדובר בשאלה בעלת חשיבות מיוחדת. בייחוד, טוענת המבקשת, יש לקפוץ את היד כאשר מדובר ברשות ערעור על החלטות בית המשפט לתביעות קטנות, לאור הרצון כי הליך ההתדיינות בסכסוכים מהסוג הנתון לסמכותו של בית משפט זה יהיה מהיר ויעיל. לעניין עצם קבלת הערעור, טוענת המבקשת מספר טענות. ראשית נטען, כי בית המשפט המחוזי התעלם מקביעות עובדתיות של בית המשפט לתביעות קטנות, וקיבל החלטות שאינן מבוססות בתשתית עובדתית, ושלא נטענו כלל על ידי המשיבה. כמו כן נטען, כי בית המשפט היה צריך לראות במוסך המשיבה כחב חובת אחריות מקצועית למבקשת. ראיית השמאי כ"צינור" להעברת הוראות המבקשת אינה סבירה לאור ניגוד העניינים הקיים בין השמאי (נציג המבטחת) והמבקשת (המבוטחת). כמו כן, טענה המערערת כנגד העובדה שלא התקיים דיון בעל פה, וכי ההכרעה ניתנה על פי כתבי הטענות, שעה שהכרעת השופט, אינה מבוססת בטיעונים שפורטו בבקשת רשות הערעור. מכאן שלטענתה, לא ניתנה לה כל הזדמנות להגיב על הנימוקים שמעלה השופט בהכרעתו.

4.לאחר שעיינתי בחומר שלפני, נחה דעתי, כי דין הבקשה להידחות. המבקשת בטענתה כנגד החלטת בית המשפט המחוזי ליתן רשות ערעור (החלטה שלכאורה שלא ניתן כלל לתקפה בערעור לאור הוראת סעיף 409 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984), טענה כי מן הראוי שלא הייתה ניתנת כלל רשות ערעור על החלטת בית המשפט לתביעות קטנות, שכן אין המדובר בשאלה בעלת חשיבות, המצדיקה מתן רשות כאמור. בטענה זו, אין עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה. אף לגופו של עניין לא מצאתי בטענות המבקשת עילה למתן רשות ערעור. טענות אלו הן עובדתיות בעיקרן ונוגעות בסופו של יום לנסיבותיו הספציפיות של המקרה. מטעם זה, דין הבקשה להידחות.