בש"א 8968-22 בש"א 8968-22

1.לפניי בקשה להארכת מועד לנקיטת הליך ערעורי על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט נ' ג'השאן) בת"א 29349-05-18 מיום 26.10.2022, בגדרה נדחתה בקשת המבקש לביטול פסק דין שניתן נגדו במעמד צד אחד, מחמת היעדר התייצבות מטעם המבקש במשך ניהול ההליך.

2.בבית המשפט המחוזי התנהלה תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף, בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. המשיב 1 (להלן: התובע) נפגע בתאונת דרכים שאירעה ביום 9.9.2015, בעת שרכב על קטנוע ללא כיסוי ביטוחי שהיה נהוג באותה עת על-ידי המשיב 3 (להלן: הנהג) (התובע ישב מאחורי הנהג על-גבי הקטנוע). התאונה אירעה כאשר רכב התפרץ לכביש בו רכב הקטנוע, והקטנוע התנגש בו. התביעה הוגשה נגד הנהג ונגד קרנית (המשיבה 2). קרנית הגישה הודעות צד ג' ובהן הודעות נגד הנהג ונגד המבקש, אביו של הנהג. בהודעת צד ג' שהוגשה נגד המבקש נטען כי המבקש היה בזמן הרלוונטי הבעלים או המחזיק של הקטנוע, וכי לא דאג לבטחו כנדרש בדין. המבקש הגיש כתב הגנה מטעמו להודעת צד ג', אך לאחר מכן חדל מלהתייצב לדיונים בהליך, על-אף שנקבע כי קיבל הודעה על קיומם. משכך, בפסק הדין שניתן ביום 1.2.2022 ניתן תוקף להסכמות הצדדים שנכחו בדיון לפיהן, בעיקרו של דבר, קרנית תישא במלוא הפיצוי לתובע בסך של 865,333 ש"ח, והודעות צד ג' שהגישה קרנית נגד הנהג והמבקש (אשר לא נכחו בדיונים, כאמור) יתקבלו במלואן, כך שהשניים ידרשו לשלם לקרנית את סך הפיצוי האמור.

3.בחלוף כארבעה חודשים ממתן פסק הדין האמור, הגיש המבקש בקשה לביטולו ובקשה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל שנפתחו נגדו מכוח פסק הדין. בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 26.10.2022 נדחתה בקשת המבקש, ונקבע כי הוכח שכתבי בי-הדין והחלטות בית המשפט נמסרו כדין למבקש, וכי המבקש היה מודע להליך המתנהל נגדו אך לא היה מעוניין ליטול בו חלק. כן נקבע כי המבקש לא נתן טעם מספק למחדל הדיוני שנפל בהתנהלותו ולכך שאף בקשתו לביטול פסק הדין הוגשה בחלוף זמן ניכר מיום שניתן. בית המשפט המחוזי קבע עוד כי המבקש זלזל בהליך, וכי לאור משך התקופה שבה התנהל ההליך, המשאבים שהשקיעו הצדדים עד כה וסיום ההליך בפשרה, אין מקום לפתיחת גדר המחלוקת כולה מבראשית. עוד נקבע כי אף סיכויי ההגנה של המבקש נראים כלא גבוהים (להלן גם: ההחלטה).

4.המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה באיחור של יומיים מהמועד האחרון להגשת הליך ערעורי, ובצדה בקשה להארכת מועד – היא הבקשה שלפניי. בבקשה נטען כי מיום מתן ההחלטה ניסה המבקש לגייס את הכספים הנדרשים לתשלום אגרה והפקדת ערובה בהליך, וכי אך מספר ימים לפני הגשת הבקשה עלה בידו לגייס את הסכומים האמורים מבני משפחתו וחברים. מיד לאחר גיוס הסכום האמור, כך נטען, פנה המבקש לבאת-כוחו על-מנת שתגיש את בקשת רשות הערעור. כן נטען, כי הכנת בקשת רשות הערעור על-ידי באת-כוח המבקש הסתיימה ביום 26.12.2022, וכי הגשתה התאפשרה ביום 27.12.2022, וכי משכך נדרשת הארכה המבוקשת.

5.המשיב 1 הותיר את ההכרעה בבקשה לשיקול דעתו של בית המשפט, וזאת בשים לכך שאין לו יריבות עם המבקש. קרנית והמשיב 4 (צד ד') מתנגדים למתן הארכה, וטוענים, בעיקרו של דבר, כי הבקשה אינה מעלה טעם מיוחד המצדיק את מתן הארכה המבוקשת.

6.לאחר העיון בבקשה ובתשובות לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, כמפורט להלן.

7.כידוע, והדברים חזרו ונשנו בפסיקת בית משפט זה, גם איחור של יום אחד (וממילא ביומיים) בהגשת הליך הוא איחור לכל דבר ועניין, ואף בנסיבות שבהן מדובר באיחור קצר, על מבקש הארכת מועד להוכיח קיומם של "טעמים מיוחדים" המצדיקים את קבלת הבקשה (ראו: ע"א 1607/17 שריג נ' לרר, פסקה 10 (21.5.2019); ע"א 2393/19 ראובן פלד עבודות בניין בע"מ נ' דידיה, פסקה 11 (25.7.2019)).

8.במקרה הנדון, המבקש לא הצביע על כל "טעם מיוחד" לאיחור, מעבר לטענתו כי במהלך תקופת הערעור פעל על-מנת לגייס את סכומי האגרה והערובה הנדרשים לשם הגשת ההליך הערעורי. ואולם, בבקשה (אשר אף לא נתמכה בתצהיר) לא הובהר מדוע בקשה להארכת מועד לא הוגשה טרם חלוף המועד האחרון להגשת בקשת רשות הערעור על-ידי המבקש עצמו או על-ידי באת-כוחו, אשר מהבקשה עולה כי התבקשה להגיש את בקשת רשות הערעור "מספר ימים" טרם הגשתה בפועל. כמו כן, בבקשה לא הובהר מדוע לא הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור במועדה ובצדה בקשה להארכת מועד להפקדת ערובה ותשלום אגרה עד לגיוס הסכומים הנדרשים.

9.בנסיבות אלה, לא שוכנעתי כי המבקש הצביע על טעם מיוחד המצדיק את מתן הארכה המבוקשת, וזאת בעיקר כאשר מנגד עומד אינטרס ההסתמכות של המשיבים על סופיות הדיון עם חלוף המועד האחרון לנקיטה בהליך ערעורי. לכל האמור יש להוסיף כי לנוכח קביעות בית המשפט המחוזי בדבר מחדלי המבקש במסגרת ההליך קמא, האיחור הנדון והטעמים שצוינו בבקשה מעוררים קושי של ממש.

10.סוף דבר: הבקשה נדחית.