בש"א 9/19 פיליפ בלאיש נ. פרח דיב

1.

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 18.11.2018 (ת"א 9251-03-17, כב' השופט א' בולוס ) (להלן: פסק הדין ).

2.

בפסק הדין נדחתה תביעה שהגישו המבקשים להצהיר על קיומה של זיקת הנאה ביחס לשבילים העוברים בקרקע שזכויותיה נתונות למשיב. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה בקובעו כי ניתן לאפשר גישה חלופית באמצעות בניית גרם מדרגות.

3.

הבקשה להארכת מועד נחלקת לשני ראשים: בראשון, מבוקשת הארכת מועד מדודה להגשת ערעור על פסק הדין נוכח חילופי ייצוג בתיק. בשני, מבוקשת הארכת מועד עד ליום 1.7.2019, על מנת לבדוק, כך על-פי הטענה, את ישימותה של האפשרות להקים גרם מדרגות כפי שנפסק על-ידי בית המשפט המחוזי. המשיב הותיר לשיקול דעת בית המשפט את ההכרעה בחלקה הראשון של בקשת הארכה, אך התנגד להארכת מועד עד ליום 1.7.2019, כפי שהתבקש בחלקה השני.

4.

בהיעדר התנגדות מטעם המשיב ובנסיבות העניין, ראיתי לנכון להיעתר להארכת מועד מדודה להגשת ההליך על רקע חילופי הייצוג בתיק. יחד עם זאת, לא ראיתי לקבל את חלקה השני של הבקשה ולהורות על מתן ארכה נוספת להגשת ההליך הערעורי. לאחר ששקלתי בדבר סבורני כי טענות המבקשים אינן מהוות "טעם מיוחד" למתן ארכה להגשת הערעור עד ליום 1.7.2019. בית המשפט המחוזי קבע בפסק דינו באופן מפורש כי "בניית המדרגות הינה אפשרית". כל עוד שקביעה זו לא נהפכה על-ידי ערכאת הערעור איני רואה לקבל את טענות המבקשים כנגדה. בנוסף, הבאתי בחשבון במכלול שיקוליי את הפגיעה שארכה כה מופלגת עשויה לגרום לאינטרס הלגיטימי של המשיבים לסופיות הדיון (השוו:

בש"א 7065/12 אפרמיאן נ' סי-בר בע"מ (18.10.2012)) . לא למותר לציין בהקשר זה כי מטענות המבקשים עולה שבחינת האפשרות לבניית גרם המדרגות אף עשויה לארוך מעבר ליום 1.7.2019 שננקב בבקשת הארכה.

5.

נוכח האמור לעיל, התוצאה היא כי הבקשה להארכת מועד מתקבלת באופן חלקי. המבקשים רשאים להגיש את ערעורם עד 10 ימים מיום המצאת החלטתי זו לידיהם. החלטתי זו תצוין בפתח ההליך, ככל שיוגש, ותצורף לו כנספח. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.