פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"א
9014/10 - א'
בפני:
כבוד הרשם גיא שני
המבקשת:
חברת אחים שגראוי (1989) בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. דוד פרופטה ואח'
2. נציגות מגרש 213 נוה גן ע"י רוני אלבק
בקשה להארכת מועד
החלטה
ביום 21.11.2010 דחה בית המשפט המחוזי בקשה שהגישה המבקשת לתיקון כתב-תביעה. המבקשת אינה שבעת רצון מן ההחלטה. היא פנתה לבית המשפט המחוזי בבקשה נוספת-"מתוקנת" לתיקון כתב התביעה, ובה ניסיון ליתן מענה לנימוקים שהובאו בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 21.11.2010. הנה כי כן, המבקשת הגישה למעשה בקשה לעיון חוזר (להלן: הבקשה השנייה או הבקשה לעיון חוזר ). בד-בבד היא הגישה לבית המשפטי העליון את הבקשה שלפניי – להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 21.11.2010. טעם הבקשה: קיומו של "הליך תלוי ועומד", כלומר הליך הבקשה לעיון חוזר. המשיבים מתנגדים למתן הארכת מועד.
המועד להגשת בקשת רשות ערעור הוא שלושים ימים ממתן ההחלטה. בענייננו, לאור מועד המצאת ההחלטה למבקשת, המועד האחרון להגשת ההליך חל בתאריך 23.12.2010. מדובר במועד הקבוע בחיקוק, ולפיכך נדרש "טעם מיוחד" על מנת להאריכו (תקנה 528 ל תקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד-1984). אחד הנימוקים שעשוי לעלות כדי "טעם מיוחד" הוא קיומו של הליך תלוי ועומד שעשוי לייתר את הצורך בהגשת הליך ערעורי או להשפיע על תוכנו או על דרך בירורו. בהקשר זה יש לבחון בין היתר את טיבו של ההליך התלוי ועומד, את האופן שבו יתברר ואת עוצמת הזיקה שבינו לבין ההליך הערעורי שעל הפרק. כמו-כן יש חשיבות לסיכוייו הלכאוריים של ההליך.
כאשר ההליך התלוי ועומד הוא "בקשה לעיון חוזר", לא בנקל ניתן לגזור מקיומו "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת הליך השגה על ההחלטה המקורית. זאת בעיקר לאור הנטל הכבד הרובץ על בעל דין המבקש עיון חוזר בהחלטה שיפוטית. במיוחד יש לבחון אם על פני הדברים מתקיימים התנאים (המצומצמים) לעיון חוזר, ובעיקר הצגתן של נסיבות חדשות המשנות באורח מהותי את התמונה. כאשר ההתרשמות הלכאורית היא שהבקשה לעיון חוזר היא עצמה מעין "ערעור" על ההחלטה המקורית ועל הנימוקים שביסודה, תפחת הנטייה לראות בעצם הגשת "בקשה לעיון חוזר" משום עילה מספקת להארכת מועד.
על רקע זה, ולאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובבקשה השנייה שהוגשה לבית המשפט המחוזי, לא שוכנעתי כי ראוי להאריך את המועד להגשת ההליך עד שתינתן הכרעה בבקשה
השנייה. בענייננו, נראה כי הבקשה השנייה לתיקון כתב התביעה היא ניסיון למקצה שיפורים. ככלל ובאופן טיפוסי, לא לשם כך נועדה בקשה לעיון חוזר. כמובן, הבקשה השנייה תידון לפני בית המשפט המחוזי שיחליט כפי שיחליט בהתאם לנסיבות העניין ולשיקול דעתו בכגון דא. עם זאת, לצורך הבקשה שלפניי, אני מתקשה לקבוע כי הבקשה השנייה לתיקון כתב התביעה, שבעיקרה מהווה כאמור "מקצה שיפורים", אוצרת בחובה משקל ס גול י מספיק העולה כדי "טעם מיוחד" להארכת מועד.
עם זאת, הבקשה שלפניי הוגשה ביום 7.12.2010, לאמור: זמן לא מבוטל עובר לחלוף המועד הקבוע בדין להגשת הבקשה לרשות ערעור. במצב דברים זה נראה כי לא התגבשה אצל המשיבים ציפייה ממשית לסופיות ההתדיינות. לאור זאת ובשים לב לכלל נסיבות העניין, ראיתי לנכון לקבוע תאריך סופי להגשת בקשת רשות הערעור: 9.1.2011. אפשר שעד אז תינתן החלטה בבקשה השנייה, אך גם אם לא תינתן יהא על המבקשת – אם תחפוץ בכך – להגיש את ההליך הערעורי לבית משפט זה. אם אמנם תוגש בקשת רשות ערעור, תצורף לה החלטתי זו. בנסיבות העניין ראיתי לנכון לחייב את המבקשת בתשלום שכר טרחת עורך-הדין של המשיבים, בסכום של 1,000 ₪.
ניתנה היום, י"ב בטבת
תשע"א (19.12.2010).
גיא שני
ר ש ם