בש"א 905/10 אבי פלד נ. גב' ג'נט צלח

לפניי בקשה להארכת מועד להגשתה של בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט ש' שילה). בפסק-הדין האמור נדחה ערעורו של המבקש, המייצג את עצמו, על החלטת רשם בית המשפט המחוזי שלא לפטור אותו מהפקדת עירבון בגין ערעור שהגיש על פסק-דין של בית משפט השלום.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה וכן בתצהירים שהגישו כל אחד מהצדדים לפי החלטתי מיום 24.2.2010, באתי למסקנה כי דין הבקשה להארכת מועד להידחות. ראשית , לא מצאתי כי התקיים "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד כנדרש בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בעניין זה יוער כי המבקש טען בבקשתו כי לא נכח באולם הדיונים בעת מתן פסק-הדין המחוזי ביום 23.12.2009 שכן הרגיש לא טוב עקב גילו ומצבו הבריאותי, וברשות בית המשפט עזב את האולם טרם מתן פסק-הדין. נטען כי המבקש קיבל את פסק-הדין בדואר ביום 7.1.2010. לפי טענה זו, הבקשה להארכת מועד מיום 3.2.2010 הוגשה לכאורה בתוך המועד החוקי להגשת ההליך. דה עקא, בתצהיר שהגיש המבקש, הועלתה הטענה בצורה כללית ומעורפלת יותר. בתצהיר לא נאמר כי המבקש יצא מן האולם ברשות בית המשפט טרם מתן פסק-הדין ורק נאמר כי עקב טשטוש וחוסר ידיעה כי חייבים להמתין לקבלת פרוטוקול, יצא המבקש מהאולם וקיבל את פסק-הדין והפרוטוקול בדואר ביום 7.1.2010. הגרסה העובדתית שהעלה המבקש אינה עולה בקנה אחד עם התצהיר שהגיש בא-כוח המשיבה בעצמו, ולפיו המבקש נכח באולם בית המשפט לאורך כל הדיון עד סופו, ואף קיבל עותק של פסק-הדין בתום הדיון. יתרה מזאת; ובכך העיקר בעיניי – גרסת המבקש אינה תואמת את הדברים המפורשים הכתובים בפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי. בפתח הפרוטוקול תחת הכותרת "נוכחים" נכתב: "המערער – בעצמו". בסוף פסק-הדין נכתב כי פסק-הדין ניתן והודע "במעמד הנוכחים". בהתחשב בכך, ומאחר ופסק-הדין ניתן במעמד הצדדים עוד ביום 23.12.2009, המסקנה המתבקשת היא כי ההליך הוגש באיחור בלא שניתן הסבר של ממש – ודאי לא "טעם מיוחד"

– לאיחור בהגשת ההליך.

שנית , עיון בהחלטת בית המשפט המחוזי מעלה כי על-פני הדברים סיכויי ההליך אינם טובים - הן מן הטעם שהמדובר בערעור בגלגול שלישי שעוסק בעניינם הפרטני של הצדדים להליך, והן בהתחשב בנימוקים שפורטו במסגרת פסק-הדין.

אשר על כן, ונוכח מכלול הטעמים האמורים, הבקשה להארכת מועד נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.