פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"א
9064/03
בפני:
כבוד הרשם עודד שחם
המבקשת:
בס"ד קינמון חברת בניה ופיתוח והשקעות
נ ג ד
המשיבים:
1. שחר שטרית
2. משה עטיה
3. רחל עטיה
4. ישראל גנסיה
5. הרצל חלוויה
6. רחל חלוויה
7. אלי קצירי
8. דליה קצירי
בקשה להארכת מועד
החלטה
בפניי בקשה להארכת מועד בתיק שבכותרת.
הבקשה הוגשה ביום 8.10.03. הערעור שמבוקש להאריך את המועד לשם הגשתו הוא על פסק דין של בית המשפט המחוזי שהומצא למבקשת ביום 6.7.03. היינו – המועד האחרון להגשת ערעור על פסק הדין היה ביום 7.10.03. הבקשה מבוססת על כך, שהחברה המבקשת מצויה בהליכי כינוס. כונסי הנכסים מבהירים, כי בקופת הכינוס אין כספים, ונדרש פרק זמן לצורך ביצוע בירורים, פנייה לבית המשפט המחוזי אשר מכוחו פועלים הכונסים, וגיוס כספים לצורך מימון ההליך הערעורי (אגרה וערבון), ובמקרה הצורך, נקיטת הליכים מתאימים לשם כך בבית המשפט המחוזי. הארכה המבוקשת היא עד ליום 30.11.03.
התגובה העיקרית לבקשה הוגשה על ידי משיב 1, התוהה מדוע לא נעשו הפעולות הנדרשות והמפורטות על ידי הכונסים בתוך תקופת 3 החודשים שחלפו מאז ניתן פסק הדין, ועד שהוגשה הבקשה שבפניי. לתהייה זו אין מענה של ממש בבקשת הארכה. אף לא ניתן לקבוע כי המבקשת או הכונסים פעלו בשקידה סבירה על מנת להעמיד את בעלי הדין שכנגד על הכוונה להגיש ערעור, שכן הבקשה לא הוגשה במועד, חרף פרק זמן ארוך שעמד לרשות המבקשת והכונסים. גם לכך לא ניתן הסבר ממשי בבקשה שבפניי. לעניין זה, אין המבקשת או הכונסים טוענים כי הודע למשיבים על כוונה להגיש ערעור בהליך זה.
מידת האיחור של בקשת הארכה, יום אחד, הינה מזערית. נתון זה, כשלעצמו, אין בו די למתן ארכה, ונדרשות עובדות נוספות היכולות לגבש, ביחד עם מידתו הצנועה של האיחור, טעם מיוחד כאמור. גם הנזק האפשרי הנטען לצדדים שלישיים אם לא תתקבל הבקשה, אשר הייתי מוכן להביאו בחשבון, אינו מובהר די צורכו, והטענות לעניין זה מעורפלות למדי. כך, נטען כי נוכח תוצאת פסק הדין של הערכאה הקודמת, "ספק אם ניתן להמשיך את בניית הפרויקט", וכי נוכח פסק הדין "המשך הפרויקט [הופך] לבעייתי, אם לא בלתי אפשרי".
צודק גם משיב 2 בטענה, כי מצב קופת הכינוס אינו יכול לבסס אף הוא טעם מיוחד למתן ארכה, שכן אם קופת הכינוס ריקה, אין כל מניעה להגשת בקשה מתאימה לפטור מאגרה או מהפקדת ערבון. גיוס הכספים למטרה זו אינו יכול להצדיק אף הוא מתן ארכה, ומה גם שגם בעניין זה אין כדי להסביר מדוע לא נעשתה פנייה בבקשת ארכה מבעוד מועד.
עם זאת, אין טענה ברורה של שינוי מצב לרעה או של הסתמכות מצד המשיבים. נראה, כי הדבר נובע ממידתו המזערית של האיחור, אשר במהלכו לא היה ביד המשיבים לגבש ציפייה כי לא יוטרדו בהליך ערעורי.
במצב זה, ניתן להאריך את המועד כמבוקש, בכפוף לכך שהמבקשת תשלם למשיבים הוצאות בהליך זה בסך 2,000 ₪ בצרוף מע"מ כחוק. המבקשת תוכל להגיש ערעור תוך 10 ימים מקבלת החלטה זו, בתנאי שתציג קבלה המלמדת על ביצוע התשלום כאמור.
ניתנה היום, כ"ח בחשוון תשס"ד
(23.11.2003).
עודד
שחם
רשם