בש"א 9064/09 ONTARIO LTD נ. עו"ד שאול ברגרזון

1.

המערערת, שהינה חברה קנדית, נדרשה להפקיד עירבון בסכום של 30,000 ש"ח לעניין ערעור שהגישה לבית משפט זה. המערערת עתרה בפני כבוד הרשמת לפטור מהפקדת עירבון ולחלופין להמיר ההפקדה בהתחייבות כי סכום ההוצאות ישולם מתוך כספים שהמערערת זכאית לקבל מקופת הפירוק של חברת מלון זוהר ירושלים בע"מ (בפירוק) (להלן – החברה ). המערערת הייתה בעלת מניות בחברה. הבקשה על שני ראשיה נדחתה ומכאן הערעור שבפניי.

2.

דינו של הערעור להידחות. מסכים אני עם כבוד הרשמת כי המערערת לא הוכיחה שאין באפשרותה לגייס את הכספים הנדרשים לצורך הפקדת העירבון. מוכן אני להניח כי הרוח החיה מאחורי המערערת, מנהלה ד"ר ספודק, נתון בקשיים כלכליים ואחרים. ברם, ממכתבו של רואה החשבון

דוד זקס, שצורף לערעור, עולה, כי בנוסף לד"ר ספודק נמצאים אחרים (שהוא מתארם במילה investors ) ואין כל טענה כי אין ביכולתם של אותם אחרים לגייס את סכום העירבון. כנראה שאותם אחרים אינם מעוניינים ליתן כספים נוספים ולוּ עבור עירבון, לאחר שהשקעתם נכשלה. בהנחה שזה ההסבר, אין הוא מצדיק מתן פטור מהפקדת עירבון. זאת ועוד, המבקשת הינה חברה זרה וממילא מתעורר קושי מיוחד אם יידרשו פעולות גבייה לגביה. אוסיף על כך, כי המערערת לא שילמה את ההוצאות שנפסקו לחובתה בבית המשפט המחוזי, במסגרת ההחלטה עליה היא משיגה בערעור. משמע, קיים חשש מוגבר כי המערערת לא תשלם הוצאות שייפסקו נגדה אם תיכשל בערעורה. ונקודה נוספת שפועלת לחובת המערערת הינה הסיכויים הבלתי מרשימים של הערעור הראשי. זאת אומר אני על רקע השיהוי הלכאורי בהתנהלותה של המערערת ככל שמדובר בבקשתה שנדחתה על ידי בית משפט קמא ואשר כנגדה היא מלינה בערעור העיקרי. באותה בקשה ביקשה המערערת לבטל החלטה של המנהל המיוחד של החברה בפירוק לאשר תביעת חוב של המשיבה 2 דכאן. הבקשה הוגשה לבית המשפט מספר שנים לאחר שהמנהל המיוחד נתן את החלטתו.

3.

אף אין מקום ליתן את הסעד החלופי המבוקש – המרה של העירבון בהתחייבות. לפי מה שנמסר בגדר ההליך בפני הרשמת, הרי לעת הזו לא ניתן לדעת האם בסופם של הליכי הפירוק, ולאחר התשלום לנושים, יישארו כספים בקופה לשם חלוקה לבעלי המניות.

4.

בשולי הדברים אוסיף שתי הערות, האחת נוגעת להליכי הפירוק והשנייה להודעה של המערערת בה נרמז כי עליי לפסול את עצמי מלדון בערעור. הערה ראשונה:

הערעור העיקרי נוגע לספיח של הליכי פירוק המתנהלים לגבי החברה. מתברר, כי צו הפירוק ניתן בשנת 1997. השאלה המתבקשת היא כיצד זה טרם נסתיימו ההליכים. התמונה המתגלה בחומר שבפניי הינה חלקית בלבד. אפשר שקיים הסבר מדוע הליכי הפירוק נמשכים למעלה מעשור. מכל מקום, ראוי שהכונס הרשמי ייתן דעתו על העניין ויפעל לזירוז ההליכים. הערה שנייה,

בהודעה של המערערת כשבוע ימים לאחר הגשתו של הערעור דנא היא מסרה כי בעת שכיהנתי בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיניתי מפרק זמני לחברה בהחלטה מיום 5.5.98. ראשית, עניין זה לא זכור לי כלל. שנית, גם אם מיניתי מפרק זמני לחברה לפני שנים איני רואה כל סיבה שלא אדון בערעור דנא. שלישית, כנראה שנפלה שגגה לגבי התאריך הנזכר – 5.5.98 – שכן כיהנתי בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע עד לשנת 1996.

5.

הערעור נדחה בלא שהמשיבים נדרשו ליתן תשובות. היה והמערערת לא תפקיד את העירבון תוך עשרה ימים מהמצאת פסק דין זה יידחה ההליך ללא התראה נוספת.