בש"א 91/04 אובייקטיבי מחקרים עולמיים לישראל בע'מ נ. קליניקה אריאל בע'מ

זהו ערעור על החלטתו של כבוד הרשם ע' שחם במסגרתה נדחה הערעור שהגישו המערערים על הסף, מן הטעם שהוגש לאחר המועד הקבוע להגשתו בחוק.

ביום 3.10.2002, ניתן פסק דין בבית המשפט המחוזי בעניינם של הצדדים. פסק הדין ניתן במעמד צד אחד בלבד. המערערים הגישו בקשה לביטול פסק הדין האמור, שנדחתה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 3.11.2002. ביום 1.4.2003 הגישו המערערים ערעור על פסק הדין ועל החלטתו של בית המשפט בבקשה לביטול פסק דין. המשיבים הגישו בקשה לדחייה על הסף של הערעור הואיל והוא הוגש לאחר חלוף המועד להגשתו, לפי תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ). המערערים טענו כי נודע להם על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבקשה לביטול פסק דין רק ביום 6.3.2003, ולפיכך, ערעורם הוגש במועד. כבוד הרשם קבע כי נודע למערערים על החלטתו של בית המשפט המחוזי ביום 6.2.2003, לכל המאוחר, בדיון בעל-פה, שנערך בבית המשפט המחוזי במסגרת הליך אחר שמתנהל בין הצדדים. כמו כן, ציין כבוד הרשם כי המערערים חתמו, ביום 6.1.2003, על הסכם פשרה המתבסס, בין היתר, על שנקבע בפסק הדין וקבע כי אין זה סביר להניח שהמערערים היו חותמים על הסכם זה בעודם סבורים כי בקשתם לביטול פסק דין תלויה ועומדת. בהתבסס על נתונים אלה, פסק כבוד הרשם כי המערערים מושתקים מלטעון כי ההחלטה לא הומצאה לידיהם, ומשכך, קיבל את בקשת המשיבים ודחה את הערעור על הסף. כנגד החלטה זו הוגש הערעור שבפני.

המערערים מפנים את טענותיהם, רובן ככולן, כנגד קביעותיו העובדתיות של כבוד הרשם. הם חוזרים על טענתם לפיה לא ידעו על ההחלטה בבקשה לביטול פסק הדין עד ליום 6.3.2003, ומדגישים כי דחיית הערעור שהגישו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי יש בה כדי לגרום פגיעה קשה בזכויותיהם. המערערים אף סבורים כי סיכויי הערעור שהגישו להתקבל טובים. המשיבים, מצידם, סומכים ידיהם על החלטתו של כבוד הרשם, וטוענים כי הערעור על החלטתו רצוף אי דיוקים עובדתיים וטענות שאינן מבוססות בחומר הראיות שהוגש לכבוד הרשם.

לאחר שעיינתי בערעור ובתשובה לו, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בקביעותיה העובדתיות של הערכאה המבררת, אלא במקרים נדירים, ולא מצאתי כל טעם שיצדיק התערבות שכזו במקרה דנן. למעלה מן הצורך יצוין, כי גם לגופו של עניין לא שוכנעתי כי יש מקום לשנות מקביעותיו של כבוד הרשם.

הערעור נדחה, איפוא. המערער ישא בשכר טרחת עורך הדין של המשיבים בסכום של 5,000 ש"ח.