בש"א 9105-23 בש"א 9105-23

1.לפניי בקשה לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט), להעברת מקום הדיון בת"ק 5002-09-23 מבית המשפט לתביעות קטנות בצפת לבית המשפט לתביעות קטנות בבית שמש. מדובר בתביעה שהגישה המבקשת נגד המשיבה, בטענה כי הזמינה מהמשיבה שולחן וכסאות וקיבלה מוצר פגום שלא התאים להזמנתה.

2.בבקשה נטען כי השולחן והכיסאות הוזמנו מאת המשיבה באזור התעשייה בדלתון, הסמוך לצפת, ומשום כך המבקשת הגישה את תביעתה בבית המשפט לתביעות קטנות בצפת. נטען כי המבקשת חולת אסטמה, כי הנסיעה לצפת בחורף תקשה עליה וכי היא אישה פנסיונרית ואין מי שייקח אותה לצפת. בנוסף, נטען כי התביעה מוצדקת, ואין הצדקה שהמבקשת תטריח את עצמה להגיע למקום רחוק רק כי שם בוצעה העסקה. לאור האמור, נטען כי ניהול התביעה בבית משפט לתביעות קטנות בצפת יביא להכבדה קשה ומיותרת על המבקשת.

3.לאחר עיון, לא ראיתי להיעתר לבקשה.

כידוע, המבחן להעברת הדיון מכוח סעיף 78 לחוק בתי המשפט הוא מבחן מאזן הנוחות של הצדדים להליך. כדי להצדיק העברת הדיון מבית משפט אחד למשנהו, על מבקש ההעברה מוטל הנטל להראות כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת העברת מקום הדיון.

בענייננו, סבורני כי המבקשת לא עמדה בנטל זה. הקושי עליו היא מצביעה, אף כי אין להקל בו ראש, איננו מצביע על הטיה מובהקת של מאזן הנוחות. זאת בין היתר על רקע העובדה כי המבקשת בעצמה היא זו שהגישה את התביעה המקורית בבית המשפט בצפת (ראו למשל: בש"א 4160/16 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' אלקיים (5.6.2016)), כי מקום מושבה של המשיבה הוא באזור הצפון וכי שם אף בוצעה העסקה נושא התובענה. באשר לטענה כי התביעה מוצדקת ועל כן אין להטריח את המבקשת בנסיעה ארוכה, הדובר עומד בניגוד להוראת החוק ולהיגיון העומד בבסיסו, לפיו על התובע לילך אחר הנתבע (ראו: סעיף 7(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018).

4.לאור האמור אני דוחה את הבקשה להעברת מקום דיון.