בש"א 9112/09 יהודה בן יהודה נ. עו'ד חסן עבאדי

1.

לפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה – בערעור – מיום 20.8.09. הבקשה הוגשה ביום 12.11.09. המשיב מתנגד לבקשה.

2.

לאחר עיון בחומר שלפני, מסקנתי היא כי דין הבקשה להידחות. ההליך הוגש באיחור ניכר ועל כך אין חולק. המבקש נדרש בנסיבות אלו – של איחור בכלל ושל איחור ניכר בפרט – ליתן "טעם מיוחד" לאיחורו. אציין בהקשר זה, כי בבקשה שלפני אין למעשה כל נימוק וטעם לאיחור שמיום מתן פסק הדין (20.8.09) ועד להגשת הבקשה. אולם, גם אם אניח כי הטענה בדבר מצבו הבריאותי הקשה ומוגבלותו של המבקש – טענה שנטענה בערכאה דלמטה וחזרה כחוט השני בבקשה שלפני – היא טעם העניין, אין בכך די בנסיבות המקרה שכן חרף התיעוד הרפואי שצורף (מכתב הרופא המטפל מיום 1.10.09) לא הוכח כי היתה מניעה אפקטיבית לפעול כל הזמן שחלף ולו למצער על דרך של הגשת בקשה להארכת מועד בתוך המועד. כך בכלל וכך בפרט, משעה שגם בבית המשפט המחוזי נדחה הערעור על החלטת הרשם שלא להאריך המועד להגשת ערעור על פסק-דין של בית משפט השלום, מטעם דומה. מעבר לכך, תנאי מצטבר להארכת המועד הינו קיום סיכויים טובים להליך ואין זה המקרה דנן. כעולה מפסק-דינו של בית המשפט המחוזי, ערעורו לבית המשפט המחוזי הינו על פסק-דין שנמסר למבקש ביום 4.8.05 ואיחורו ניכר ביותר. רשם בית המשפט לא האריך המועד וערעור על החלטה זו נדחה. סיכוייה של בקשת רשות ערעור על פסק-דין אחרון זה, ב"גלגול שלישי", אינם גבוהים ואינם מצדיקים ממילא את הארכת המועד.

3.

הבקשה להארכת המועד נדחית אפוא. בנסיבות המקרה לא מצאתי מקום לחיוב המבקש בהוצאות.