בש"א 9117/08 מדינת ישראל נ. דגנית קמחי ו-348 חקלאים נוספים

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לרשות ערעור.

1.

הבקשה נסבה על החלטה של בית המשפט המחוזי מרכז בעניין גילוי מסמכים ותצהירי עדות ראשית. ההחלטה ניתנה ביום 25.9.2008 במעמד הצדדים. הבקשה שלפניי הוגשה ביום 30.10.2008. על פי האמור בה, הפרקליטה המטפלת בתיק בערכאה הדיונית מצויה בימים האחרונים בביתה מסיבות בריאותיות ועל כן המבקש לא תוכל להגיש את ההליך עד לתום פרק הזמן הקבוע בחוק – 2.11.2008. הארכה שהתבקשה היא עד ליום 9.11.2008. המשיבים, בתגובה, טוענים כי דין הבקשה להידחות. לחלופין נטען כי לכל היותר היה מקום לארכה בת יום אחד לאחר ה- 2.11.2008. מאחר שמועד זה כבר חלף יש להורות כי חלף המועד להגשת הבקשה לרשות ערעור. בתגובתם מפרטים המשיבים נסיבות המצביעות על כך שהפרקליטה הנזכרת נמצאה במקום העבודה לפחות בחלק מן הימים שקדמו להגשת הבקשה, כי סיכויי ההליך קלושים וכי לא מתקיים "טעם מיוחד" להארכת מועד.

2.

המועד להגשת בקשה לרשות ערעור הוא מועד הקבוע בחיקוק, ועל כן נדרש "טעם מיוחד" כדי להביא להארכתו (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). הבקשה שלפניי אמנם חסרה תיעוד רפואי שיהיה בו כדי להבהיר מדוע נבצר מן המבקשת לנקוט בהליך במועד. דומה כי יש יסוד גם לטענת המשיבים כי על פני הדברים, סיכוייה של הבקשה לרשות ערעור להתקבל אינם גבוהים. יחד עם זאת, אין חולק כי הבקשה שלפניי הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך, ובשל כך אף הוארך המועד ארעית (החלטה מיום 2.11.2008). המשיבים לא טענו כי נוצרה אצלם ציפייה לסופיות הדיון בקשר להחלטה מיום 25.9.2008. במצב דברים זה ובשים לב לנסיבות המפורטות בבקשה ולמשכה הקצר של הארכה שהתבקשה, באתי לכלל מסקנה כי יש להאריך את המועד כמבוקש.

הבקשה מתקבלת. כל צד ישא בהוצאותיו. המזכירות מתבקשת להמציא את ההחלטה לבעלי הדין ללא דיחוי באמצעות הפקסימיליה.