בש"א 915/98 שלום רודין (ראודי) נ. בתיה רודי (חסויה)

בקשה לאיחוד תיקים לפי סעיף 6(ב) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה1995- (להלן- החוק), אשר במסגרתה מתבקשת העברת הדיון בתמ"ש 37230/97 מבית-המשפט לענייני משפחה ברמת-גן לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה ואיחוד הדיון בו עם תמ"ש 21150/97.

ב25.2.97- הגישה המשיבה מספר 1 - אמם של המבקשים ושל המשיבה מספר 2 - תביעה כנגד המבקשים בבית-המשפט לענייני משפחה בחיפה (להלן - תביעת המשיבה). במסגרת התביעה נטען, כי המבקשים החתימו במרמה את המשיבה 1, קשישה אנאלפבתית ועיוורת, על מסמכים לפיהם העבירה לזכותם חלקים מבית מגוריה בפרדס-חנה וסכומי כסף המופקדים בחשבונות בנק על-שמה. ב8.4.97- הגישו המבקשים תביעה כנגד המשיבות בבית-המשפט לענייני משפחה ברמת-גן (להלן - תביעת המבקשים). במסגרת התביעה נטען, כי המשיבה 2 כפתה על המשיבה מספר 1 למכור לה דירה שבבעלותה ברעננה. בהמשך נטען, כי המשיבה 2 הפרה את הסכם המכר בכך שלא שילמה את תמורת הדירה, ושכנעה באמצעות איומים את המשיבה 1 לבטל תביעה שהגישה נגדה בשל כך.

במסגרת התביעות התנהלו מספר הליכים מקדמיים, אשר שניים מהם רלוונטיים לבקשה דנן. האחד, במסגרת תביעת המבקשים הגישו המבקשים בקשה להעברת הדיון בתביעתם לבית-המשפט לענייני משפחה בחיפה ואיחודו עם התביעה המתנהלת שם. בקשה זו נדחתה ב4.8.97- בשל היעדר סמכות, ונוכח סעיף 6(ב) לחוק הופנו המבקשים לבית-המשפט העליון. יש לציין, כי הבקשה דכאן הוגשה למעלה מחצי שנה לאחר מתן החלטה זו. ההליך הרלוונטי האחר הוא מינוי הקרן לטיפול בחסויים כאפוטרופוס על רכושה של המשיבה 1, שנעשה במסגרת הדיון בתביעתה.

בפני בקשה להעברת הדיון בתביעת המבקשים לבית-המשפט לענייני משפחה בחיפה ואיחודו עם התביעה המתנהלת שם. בבקשה נטען, כי התביעות עוסקות בסכסוכים משפחתיים שעניינם רכושה של המשיבה 1 ורצונה להעבירו לילדיה, וראוי שאלה יידונו בפני שופט אחד. שני הדיונים דורשים הכרעה בדבר תוקף הסכמתה של המשיבה 1, ואיחודם יחסוך זמן שיפוטי וימנע פסיקות סותרות לגבי מצבה או רצונה, וזאת במיוחד לנוכח העובדה שמונה אפוטרופוס לרכושה. המשיבות מתנגדות לאיחוד הדיונים. טענתן העיקרית היא, כי הדיון בבית-המשפט בחיפה מצוי בשלב מתקדם יותר, והאיחוד יעכב את בירור התביעה המתנהלת שם. כמו-כן נטען, כי המבקשים עושים שימוש לרעה בהליכי משפט בכך שעיכבו במשך זמן רב את פנייתם לבית-משפט זה, וזאת במיוחד לנוכח ההחלטה האמורה של בית-המשפט ברמת-גן בבקשתם לאיחוד התיקים. עוד מודגש כי המבקשים הם שבחרו להגיש את תביעתם דווקא ברמת-גן. טענה נוספת שמעלה המשיבה 2 היא, כי בא-כוחה יזומן, ככל הנראה, למתן עדות בתביעת המשיבה (אשר המשיבה 2 אינה צד לה), ולכן יפגע האיחוד בייצוגה של המשיבה 2.

אין ספק, כי לפתחם של המבקשים רובצים מחדלים רבים וחמורים עד כדי הטלת ספק בתום-ליבם. אולם, אין להתעלם מהמגמה הברורה שביסודו של החוק - איחוד הדיון בענייניה של מסגרת משפחתית אחת בפני ערכאה אחת (השווה: א' רוזן צבי "דיני המשפחה: סוף עידן ההבלגה" ספר השנה של המשפט בישראל - תשנ"ו (בעריכה א' רוזן צבי, 1997) 357, 369). במקרה דנן לא קיימת זהות מלאה בין הצדדים בתביעות, ולכאורה הן עוסקות במערכות עובדתיות נפרדות. אולם עיון במסמכים שהונחו בפני מביאני למסקנה כי בין הסכסוכים קיימת זיקה הדוקה הן מהבחינה העובדתית, ובעיקר מהבחינה האנושית-משפחתית, המצדיקה את בירורן במשותף בפני ערכאה אחת ובמסגרת דיון אחד. זיקה זו גוברת במקרה דנן על החשש כי היענות לבקשה תביא לעיכוב בבירור תביעתה של המשיבה.

הבקשה מתקבלת. הנני מורה על העברת הדיון בתמ"ש 37230/97 מבית-המשפט לענייני משפחה ברמת-גן לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה ואיחודו עם תמ"ש 21150/97. נוכח מחדליהם האמורים, יישאו המבקשים בהוצאות המשיבה מספר 1 בסכום של 7,500 ש"ח ובהוצאות המשיבה 2 בסכום של 7,500 ש"ח.