בש"א 9172/04 המועצה הדתית יהוד נ. חברת פאר מהנדסים בע"מ

1.בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 7.7.04 בתיק הפ (ת"א) 460/04 אשר הומצא למבקשת, לדבריה, ביום 11.7.04.

2.לדברי המבקשת, פסק הדין של בית המשפט קמא ניתן בבקשה לביטול פסק בוררות שהגישה המבקשת בקשר למחלוקת בין הצדדים בעניין צוואה. בפסק דינו דחה בית המשפט את בקשת הביטול וכפועל יוצא מכך, אשרר את פסק הבורר. לטענתה, לשם הגשת בקשת רשות ערעור, עליה לקבל החלטה במוסדותיה המוסמכים ולשלם אגרת פתיחת הליך. בהתאם לסעיף 6 לחוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], התשל"א – 1971, ביום 2.5.04 פוזרה המועצה המבקשת וטרם מונו לה ממונים, ולכן אין במועצה מי שיוכל לקבל החלטה לגבי הגשת בקשת רשות ערעור, תשלום אגרה או תשלום הוצאות נלוות, שנאסר להוציאם לפי חוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985 (להלן: חוק יסודות התקציב). בנוסף, למשיבים נמסרה בעבר הודעה כי בכוונת המבקשת להגיש ערעור על פסק הדין. אשר על כן מתבקש בית המשפט להיעתר לבקשה, ולהאריך את המועד להגשת בקשת רשות הערעור עד להסדרה חוקית של ניהולה, כך שיתאפשר לה להגיש את בקשת רשות הערעור כדין.

3.משיבה מס' 1, בתגובתה, מתנגדת לבקשה. לדבריה, הבקשה הוגשה בחלוף שלושה שבועות מתום המועד להגשת בקשת רשות ערעור. המבקשת לא העלתה ולו קצה קצהו של טעם רלוונטי, ולא כל שכן טעם מיוחד, להצדקת הארכת המועד להגשת ההליך. יתר על כן, טענותיו של בא כוח המבקשת באשר למצבה המשפטי והכלכלי המורכב לכאורה של המבקשת, יש בהם כדי ניסיון מכוון להטעות את בית המשפט. ראשית , טוענת המבקשת כי אם אין בה בר סמכות אשר יוכל לקבל החלטה להגיש מטעמה בקשת רשות ערעור, מי הסמיך את בא כוחה להגיש מטעמה את הבקשה שבכותרת?. שנית , אין בתיקון לחוק יסודות התקציב רלוונטיות לבקשה, עיקרו של התיקון בהבראת המבקשת ואין בו כדי ליתן בידה של המבקשת קרנות מזבח להיאחז בהן כאמתלה לרשלנותה ולהחמצת המועדים הקבועים בדין. כמו כן, התיקון לחוק יסודות התקציב נכנס לתוקפו לפני חודשים רבים ובוודאי לא הוא אשר מנע מהמבקשת להגיש ולו את הבקשה שבכותרת במועדה. שלישית , סעיף 1 לתקנות שירותי הדת היהודיים (ניהול מועצות) (הוראת שעה), התשס"ד-2004 קובע כי אם לא מונו למועצה ממונים יהיה מזכיר המועצה אחראי לביטחונה של קופת המועצה. מזכיר המבקשת, החתום על התצהיר המצורף לבקשה, הוא אשר מוסמך לשלם את אגרת בית המשפט. בנוסף, המבקשת אינה מבקשת לדחות את המועד להגשת בקשת רשות הערעור לתקופה קצרה ומוגבלת, אלא עותרת היא בפני בית המשפט, כי יתיר לה להגיש את בקשתה לכשתבריא ממצוקתה הכלכלית, והדבר עלול להמשך לנצח. לבסוף, סיכוי בקשת רשות הערעור אפסיים. פסק דינו של בית המשפט קמא, מנומק ויסודי ומטרתה של המבקשת להוסיף ולדחות את ביצועו של פסק הבוררות. אשר על כן, יש לדחות את הבקשה. יצוין, כי משיבה מס' 2 הינה משיבה פורמאלית, וממילא לא הגיבה לבקשה.

4.לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. אכן, המבקשת פוזרה, כטענתה, ומצבה המשפטי לוט בערפל. הגם שאיני נצרך להכריע בעניין זה לגופו במסגרת ההליך שבפני, הרי שנראה כי אכן קיים קושי ביכולתה של המבקשת להוציא כספים כעולה מסעיף 31 ט"ז לחוק יסודות התקציב. עצם העובדה כי הוגש תצהיר מטעם מזכיר המבקשת, אין בו כדי לשנות מצב משפטי כלכלי זה מן המסד. יחד עם זאת, ברי כי חרב הערעור לא יכולה להמשיך ולהתהפך כנגד המשיבים עד בלי די בשל עניינים שאינם קשורים במשיבים אלא נוגעים כל כולם למבקשת. זכותו של בעת דין לדעת כי יש סוף להליכים בעניינו וכי פסק הדין נשוא הערעור הפך לחלוט. הבקשה להארכת המועד אינה נוקבת במועד בו ישתנה המצב ואינה מבטיחה כל ערובה בעין או בשווה כסף לנזקים שיגרמו למשיבה בגין העיכוב הצפוי בהגשת הערעור. בנסיבות אלו, אין בידי להיעתר לבקשה להארכת המועד.

5.אשר על כן, אני קובע, בשים לב לכלל נסיבות העניין, כי המבקשת תהא רשאית להגיש ערעור מטעמה תוך 30 יום מעת ההמצאה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות במסגרת בקשה זו.