בש"א 9177/04 אקי (חזקיהו) בבכנוף נ. דוד קמי

1.ביום 28.10.04 הורתי על הארכת המועד להגשת הערעור כמבוקש, נוכח העדר תגובה מטעם המשיב. המשיב עותר לביטול החלטה זו שכן לטענתו התגובה הוגשה ביום 25.10.04.

2.לאחר עיון בחומר שבפני נחה דעתי כי הדין עם המשיב לעניין ביטול החלטתי. בירור שנערך עם המזכירות מעלה כי אכן התגובה הוגשה ביום 25.10.04, היא הגיעה בפקסימיליה אך נשלחה חזרה למשיב על ידי מדור קליטה בשל אי בהירות של הדף הראשון לבקשה. הבירור שנערך לא הצליח לעלות אם אכן קיבל המשיב את ההודעה בדבר אי קבלת כתבי בי – הדין חזרה, ויש יסוד סביר להניח כי לו היה יודע על כך, אכן היה ממציא התגובה שוב, שכן זו הומצאה כבר למעשה לבית המשפט. בנסיבות אלה, ניתן לבטל ההחלטה שניתנה במעמד צד אחד, שכן ההחלטה מיום 28.10.04 מבוססת על טעות של מזכירות בית משפט זה. אשר על כן, ההחלטה הנ"ל מתבטלת בזאת ויש להכריע בבקשה להארכת המועד לגופה.

3.המבקש מבקש לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו מיום 26.8.04 אשר ניתן שלא במעמד הצדדים. לטענתו, פסק הדין התקבל אצלו רק ביום 31.8.04. בשל טעות בספירת הימים, סבר המבקש כי המועד האחרון להגשת בקשת רשות הערעור הנו 12.10.04. עוד מוסיף המבקש כי ביום 11.10.04 נשלחה הודעה מטעמו לבא כוחו של המשיב לפיו בכוונתו להגיש ערעור על פסק הדין ומכאן שהמשיב לא שינה את מצבו לרעה. זאת ועוד, סיכויי המבקש כי תתקבל בקשתו למתן רשות ערעור טובים הם. המשיב מתנגד לבקשה. לשיטתו, טעמיו של המבקש אינם עולים כדי "טעם מיוחד" בגינו יש לאפשר למבקש הארכת מועד. יתר על כן, בעקבות פסק הדין שלח המשיב דרישת תשלום למבקש, המבקש בתשובתו השיב כי הוא מתכחש לפסק הדין ואל תשובה זו הוא מתייחס כאל "הודעה" על כוונתו להגיש ערעור. אף אם ניתן לראות באמור "הודעה" הרי שזו הועברה למשיב לאחר שחלף המועד להגשת בקשת רשות ערעור, כאשר אינטרס הציפייה של המשיב התגבש זה מכבר. ולבסוף, המבקש מתעלם מהחלטות שיפוטיות ותוך כך גורם למשיב עינוי דין. המבקש פועל משך שנים על מנת להתחמק מהחזר חובו, תוך זלזול בערכאות השיפוטיות. אשר על כן, יש לדחות את בקשתו.

4.לאחר עיון בבקשה, בתגובת המשיב ובבקשת רשות הערעור, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל. לאחרונה חל ריכוך של ההלכה הנוקשה שנהגה עד כה בסוגיית הארכת מועד מחמת טעות. כך נפסק, כי אין לשלול בכל מקרה בקשה למתן ארכה בשל טעות שבדין, וכי מקום שעוצמת הפגיעה בציפיות בעל הדין האחר היא פחותה, ניתן יהיה להכיר בטעות זו כטעם מיוחד להארכת מועד. כך יהיה, למשל, מקום בו נתן בעל הדין הודעה לבעל הדין האחר ביחס לכוונתו להגיש ערעור או עתירה לדיון נוסף. כל מקרה ונסיבותיו הוא (ראו: רע"א 9073/01 פרנקו סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים (לא פורסם)). אכן, בענייננו המבקש מסר את "הודעתו" למשיב רק ביום 11.10.04. יחד עם זאת, לא נפרשה בפני כל הוכחה כי המשיב הסתמך על יום 10.10.04 כיום בו המבקש אמור להגיש בקשת רשות ערעור, היות ופסק הדין של בית המשפט קמא ניתן שלא במעמד הצדדים. מכאן שלא ברור כלל כי גיבש ציפייה ראויה להגנה (ראו: בש"א 5564/04 פרופ' יעקב דן ואח' נ' ל.נ. חממות טכנולוגיות בע"מ ואח' (לא פורסם)). זאת ועוד, לכאורה, על פניו, סיכוי הערעור טובים לצורך הבקשה שבפני וראוי כי יתבררו בפני בית המשפט. לבסוף, את מחדלו של המבקש ואיחורו ביומיים מהמועד הקבוע בחיקוק להגשת בקשת רשות הערעור ניתן לאזן עם פסיקת הוצאות לטובת המשיב וכך אני מורה. המבקש ישלם למשיב הוצאות בסך כולל של 1,500 ₪. סכום זה ישא ריבית והצמדה מיום החלטה זו ועד לתשלום בפועל. הטיפול בתיק זה יימשך עם קבלת הודעת המשיב על תשלום ההוצאות לפקודתו כאמור.