פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"א
9181/05 - א'
בפני:
כבוד הרשמת שושנה ליבוביץ
המבקשים:
1. ספירה
פולדיאן
2. אבי פלד
נ ג ד
המשיבים:
1. נחמן
ראובני
2. פרידה ראובני
3. פורמלי יוסף קבסה
4. פורמלי רינה קבסה
5. פורמלי פרוסט פרידה
6. פורמלי שרה נוימן
7. פורמלי צבי בונה
8. פורמלי מרים יכיני
9. פורמלי זהרה שפירה
10. פורמלי ירדנה שפירה גולדפדר
11. פורמלי רשם המקרקעין ת''א
בקשה להארכת מועד
החלטה
1.בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות לערער. ההליך שבכותרת נסוב על החלטת בית המשפט המחוזי לדחות את בקשת המבקשים לבטל צו מניעה זמני לפיו נאסר על המבקשים לעשות כל דיספוזיציה בבניין אשר לגבי הבעלות בו נטושה מחלוקת בין המבקשים למשיבים. בית המשפט קבע, כי נוכח מאזן הנזקים יש להותיר את הצו על כנו עד להכרעה אחרת שתינתן על ידי שופט שידון בתיק העיקרי. ההחלטה נתנה ביום 11.8.05. הבקשה שבפני הוגשה ביום 27.9.05. המבקשים בקשו אורכה של 30 ימים להגשת ההליך. לטענתם, ביום 18.8.05 הוגשה על ידם בקשה לנשיא בית המשפט המחוזי להורות על דיון חוזר בהחלטת בית המשפט קמא נוכח פגמים שונים בהם לקתה, לפי הנטען.
2.לאחר שעיינתי בבקשה ובטענות הצדדים, דין הבקשה להידחות. אכן, קיומו של הליך תלוי ועומד יכול לשמש בנסיבות מסוימות "טעם מיוחד" להארכת מועד (ראו: בש"א 9159/04 חקשורי נ' בובליל , דינים עליון, כרך סט, 64). אולם לצורך כך נדרש ביסוסו של קשר בינו להליך שיש להגישו. במקרה דנן, עיון בבקשה שהגישו המשיבים לנשיא בית המשפט המחוזי מעלה כי בעיקרה, מדובר בבקשה להקדמת מועד דיון. בקשה זו, בודאי אינה מצדיקה הארכת מועד עד להחלטת נשיא בית המשפט המחוזי, שכן היא מתייחסת להמשך הדיון בתיק העיקרי בפני בית המשפט המחוזי, ואין לה כל נגיעה לעניין ערעור על החלטת בית המשפט בעניין הסעד הזמני. בין אם נשיא בית המשפט המחוזי היה מחליט להיעתר לבקשה, ובין אם לאו, לא היה בהחלטתו כדי לייתר הגשת בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט לעניין הסעד הזמני. אכן, בנוסף לבקשתו להקדמת מועד הדיון, הציע המבקש 2, בלשונו, כי "אולי ומן הראוי" שהנשיא יורה על דיון חוזר בהחלטת בית המשפט. אולם גם בהקשר זה, קיומו של הליך תלוי ועומד משמש כעילה להארכת מועד רק שעה שסיכויי ההליך נמוכים. בנסיבות המקרה דנן, סיכויי ההליך היו אפסיים, שכן ברי כי הליך כזה אינו אפשרי על פי סדרי הדין הקיימים. לכאורה, ניתן היה לטעון כי מדובר בטעות משפטית סבירה לאור היות המבקש 2 בלתי מיוצג. אולם נוכח הבקיאות שמגלה המבקש 2 בסדרי הדין, כפי שעולה ממכתבו לנשיא, קשה להלום שסבר כי הליך מעין זה אפשרי, ומכל מקום, בשקידה סבירה, יכול היה המבקש 2 לברר זאת, כשם שטרח לברר את כל זכויותיו הדיוניות האחרות. אוסיף, כי גם סיכויי ההליך נשוא הבקשה אינם נראים, על פני הדברים, טובים די הצורך כדי להצדיק את הארכה המבוקשת.
התוצאה היא, שהבקשה נדחית.
ניתנה היום, כ' בכסלו תשס"ו (21.12.2005).
שושנה
ליבוביץ
ר ש מ ת